רוּחַ קְרִירַה
לִיטוּף-לֹא-לִיטוּף
לָהַקַת צִיפּוֹרִים
בַּשַׁמַיִם.
רוֹגַע שָׁלֵיו
פִּרְכּוּס שֶׁל הַלֶב
וַאָנַחְנוּ ויְרוּ
שָלַיִים.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה עדין, מרגש וציורי. תאור תמציתי של הרגעים הקטנים שזוכרים לתמיד. [ליצירה]
- [ליצירה] שם היצירה - מה פרוש שם היצירה? באיזה הקשר מתקשר "עניין של זמן" לשיר עצמו? [ליצירה]
- [ליצירה] רציתי להגיד שיש פה מלים שאני לא מבין, אבל זה סתם אני מטומטם מדי. [ליצירה]
- [ליצירה] היי, איפה זה היה עד עכשיו? אמנם בנוגע ליפה-נוף-משוש-תבל אני לא אובייקטיבית לחלוטין, אבל היצירה הזו- פנינה. [ליצירה]
- [ליצירה] .. שיניתי טיפה. ככה זה פחות מובן, אבל גם פחות דידקטי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ואם כבר הזכרת שזה שיר ולא תיאור מציאות, אז בתור שיר אני מרשה לעצמי תיקון קטנטן. ימי הנוראים. בלי הי' המיותרת. [ליצירה]
- [ליצירה] ... היי, נעם, ממש אהבתי את המכתב. נגעת בנקודות הנכונות. [ליצירה]
- [ליצירה] ... |מזדהה| [ליצירה]
- [ליצירה] .. רן, יש אנשים שמסוגלים לשבת רצוף ימים ושנים וללמוד. יש אנשים ש-מה, לעשות, הנשמה בורחת להם, והם צריכים את העצירה הזאת לנשום, להתרווח קצת מידי פעם, ואז לחזור ללימוד. ועדיף שההתרווחות הזאת תהיה בלנגן לקב"ה, ולא בסתם עיסוק של חולין, לא?.. בוודאי שיש אפשרות להתקדם עם זה, לגרום לנשמה להתחדד, להתפקס יותר עם הזמן, ופחות "לברוח". אבל גם הבריחות האלה חשובות ומשמעותיות לאנשים כאלה. אולי אפילו לא רק בדיעבד.. ויש ישיבות שהולכות עם הקו הזה. עכשיו-- הסוף לא בא להביע, שהאידיאל זה לשבת בחדר ולנגן. לא... וגם הבחור מבין שאחרי הכל, ואחרי שמתאפסים, צריך לחזור לבית מדרש וללמוד... הסוף בסה"כ בא להביע, שזה לא קורה פעם אחת ונגמר, אלא החיים מורכבים ממשברים, מעליות וירידות. לכן קראתי לסיפור ככה. רק שבפעם השניה, אם שמת לב, זה כבר שונה. הבחור מכיר בזה שהוא צריך את ה"בריחה" הזאת של הנשמה מידי פעם, אבל הוא מתעל את זה ישר לכיוון הנכון... בלי הקטע של הדכדוך והייאוש העצמי... זה לפחות מה שניסיתי להעביר. לא בטוח שעשיתי את זה נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] ... בגלל זה אמרתי שזה אחלה, והתכוונתי לזה. כי... זה ממש תלוי באיזו גישה באים לכתיבת שירים. הגישה הראשונה- כתיבה כדי לפרוק, כדי להתבטא, כדי להוציא על הנייר את מה שעל הלב.. וכו'. זאת יכולה להיות גם כתיבה שמעבירה מסר, אבל המטרה העיקרית היא להוציא, לפרוק. הגישה השניה- כתיבה אומנותית. נכון, בכתיבה אני מבטאת את עצמי, אבל בצורה מוקפדת. אני מכוונת את הכתיבה לקהל, לא פחות מאשר לעצמי. ולא רק ל"סתם קהל" (במרכאות, כי אין דבר כזה..), אלא גם לקהל שמבין בשירה מבחינה מקצועית. כמעט תמיד מתחילים מהראשונה, יש כאלה שמאמצים גם את השניה... אבל להישאר בראשונה זה לגיטימי לחלוטין. [ליצירה]
- [ליצירה] .. רק הערה קטנטנה: בד"כ אף של אתיופים / שחורים רחב יותר, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] ... אה, ובהזדמנות רציתי להגיד, שאמנם לא תמיד אני מגיבה, אבל.. תמיד היצירות שלך עושות לי משהו. כמו לגעת בחשמל חשוף. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים מקסים מקסים. הגלגל קצת חתוך לי מדי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... רעות, זו הסיבה העיקרית, אם לא היחידה, שלא נוגעים. כל השאר זה לסבר את האוזן (לאו דווקא במובן השלילי). [ליצירה]
תגובות