אמא את
בונה בי אהבה
אך אמונתך חותכת בי.
חפצה להניס פחדיי
באגדותיך המפולפלות,
לשמור נפשי רכה
ואני, נפשי יגעה ומחוספסת.
אמונתי מחוללת ברוח פרדסים
ואת שוזרת אמונתך בספרים.
אני חלומך הנותר,
וחלומותי בנוף נכר.
את בוכה בלילה עלי,
חושבת על מילים שלא אמרנו,
ואני בלילה
פורע את שיער אהובתי
ומקשיב לחושך.
תגובות