אודליה קמה בבוקר, עם תחושת רעננות. היא התפללה תפילת שחרית, ואכלה ארוחת בוקר. כשסיימה לברך את ברכת-המזון, קבלה מסרון מאביאל. לאחר מחשבה קלה, היא שלחה לו מסרון בחזרה, וכה כתבה:

"שבת שלו´ ומבורך. אנא התקשר ב8."

אודליה נסעה לביתה לכבוד שבת. הנסיעה ארכה זמן רב, ואודליה ניצלה את הזמן לאמירת פרקי תהלים. בהגיעה לחיפה, המתינה לאוטובוס מהתחנה המרכזית לביתה, ההמתנה ארכה כמחצית השעה, זמן שאותה ניצלה אודליה עבור התעמקות בסוגית כינוי השם לאביאל, כשהגיע האוטובוס, עוד לא קבלה החלטה בנושא, אולם בהגיעה לביתה, כבר היה ברור לה שתקרא לו: "אבי".

מייד בהגיעה לביתה, לאחר החלפת מילות נימוסין עם אמה, עלתה במדרגות לחדרה, ובחרה את הבגדים לכבוד שבת. בתור חליפת הבגדים שהיא תלבש לכניסת השבת ולאחר הקימה מתנומת הצהריים, החליטה אודליה על חולצה לבנה עם קשירת שרוך בצד, בצירוף חצאית ירוקה בגזרה מתרחבת. בתור חליפת הבגדים שהיא תלבש לבוקר השבת, היא החליטה על חולצה שחורה ארוכה כשמעליה חולצה לבנה עם שרוולים קצרים, וחצאית בצבע בז´. בתור תוספת תכשיטית, היא החליטה שהיא תענוד לאוזניה עגילי כסף צמודים.

לאחר מכן, לקחה אודליה אמבטיה ארוכה, וכשסיימה, התקשרה למירב לדרוש בשלומה.

בסיום השיחה, לבשה אודליה את בגדיה והחלה להתאפר.

לא קלה היתה מלאכה זו בעיניה, אדרבה כאחת המלאכות הקשות שבמקדש נדמתה. היא התאפרה, ולאחר מכן שמה סומק על לחייה. היא שקלה זמן רב מה לעשות בנוגע לעיניים, ולבסוף החליטה ליצור מסגרת ברורה לעין בעזרת העפרון, לשים צללית ירוקה בהירה, ולוותר על המסקרה. לגבי שפתיה, היא לא נדרשה להתלבטות, היא מרחה ליפ גלוס שקוף, על מנת לתת לשפתיה ברק.

אודליה הספיקה לסיים את מלאכת האיפור, בטרם באו האורחים לשבת – דבר שאירע כמחצית שעה לפני השבת. דודיה באו לבקר, עם בנם הצעיר נפתלי, תלמיד ישיבת ההסדר "הר עציון". אודליה ירדה למטה, וברכה את האורחים לשלום.

לאחר שיחה קצרה עם דודתה, הגיע שעת הדלקת נרות, ואודליה הלכה לבית הכנסת. התפילה עברה על אודליה בנעימים, היא הצטרפה לניגוני החזן, והשתדלה שלא לשיר בקול רם מידי, על מנת שהגברים לא ישמעו את קולה, ולא יכשלו חלילה - על ידה - בשמיעת קול אישה בזמן שירתה.

לאחר תפילת ערבית, שבה אודליה לביתה, וכל המשפחה סעדה את ארוחת הערב. אודליה ישבה ליד נפתלי ושוחחה עמו ארוכות.

נפתלי החל ללמוד לאחרונה במכון הרצוג, ולבו קצף על אלה שיצאו נגד מכוני ההוראה:

-         "יש את המשוגע ההוא, שאמר שכל מי שלומד או מלמד במכוני הוראה הוא ´מרעיל ומורעל´, ממש מטורף. להוציא שם רע על אלפי יהודים, ולדבר עליהם ככה?! ככה הוא טוען שלמד מרבותיו?! אותי למדו שהרב שלו ייסד בישיבת מרכז הרב סדר בשמירת הלשון."

-         "נו בסדר, פיסגאים. מה אתה מצפה מהם?" – אמרה אודליה.

-         נפתלי שתק לדקה קלה, ואחר אמר: "מותר לי לשאול מה זה פיסגאים?"

-         ונענה מיידית: "יש את המוסד שמכונה ´הר המור´, הוא נמצא ברחוב הפסגה בבית-וגן, ועל כן הם נקראים ´פיסגאים´."

-         "תשמעי, הם ודאי הרבה יותר גרועים בבחינה של אהבת ישראל, מאלה שהם התפלגו מהם, אבל גם המרכזניקים לא מי יודע מה..."

-         "תסביר למה אתה מתכוון."

-         "אני אתן לך דוגמא." - השיב נפתלי - "לא מזמן היה לי דייט ראשון ברעננה. היה על הפנים וחתכתי במהירות."

-         "אתה סיימת את הפגישה?!"

-         "כן, מה הבעיה?"

-         "הבחורה אמורה לסיים את הפגישה."

-         "אני לא מחזיק מכל מיני כללים שנלקחו מהחוברת ´דרך ארץ קדמה לתורה´. בכל אופן, היה לי זמן פנוי, ואמרו לי שיש שיעור נפלא במורה נבוכים, שניתן ברעננה, על ידי הרב אברהם יצחק סירקיס, שהיה תלמיד מובהק של הרב צביהודה, בבית שלו. אמרתי לעצמי: ´אלך לשם´. הלכתי. היה שיעור באמת מעניין. כשהשיעור הסתיים, הרב זיהה שהפרצוף שלי לא מוכר, שאל אותי מי אני ומהיכן באתי. אמרתי לו את שמי ושאני לומד בישיבת הר עציון. הרב חייך ואמר: ´אומרים שזו אוניברסיטה טובה....´ זה נקרא אהבת ישראל?!"

-         "אתה צודק לחלוטין בהערה שלך" – אמרה אודליה, והרהרה בלבה: "מעניין אם הרב הזה הוא אבא של אבי.

לאחר הסעודה, שכבה אודליה במיטתה וקראה ספר, היא התגעגעה מאוד לשיחות הנפש עם מירב, שהיא מורגלת אליהם בלילי-שבת, אבל ידעה שבשבת הבאה תשהה בדירתה ותוכל לשוחח איתה. "הַשִּׂחְנוּשִׁים הטובים ביותר, הם השחנושים של ליל-שבת" הרהרה אודליה. לאחר מספר שעות הלכה אודליה לישון, ושנתה ערבה עליה מאוד.

בבוקר החליפה אודליה לבושה, לחליפת הבגדים השנייה שלה, והלכה לבית הכנסת לתפילות שחרית ומוסף, היא אהבה להגיע מוקדם ולומר את כל סדר הקרבנות לפני התפילה. לאחר התפילה, כשהיא חכתה מחוץ לבית הכנסת לאביה, ניגש אליה נפתלי, ושאל אותה:

-         "לא לבשת את הבגדים האלה אתמול, נכון?"

-         "ודאי שלא! למה שאלבש אותם?"

-         "לא הבנתי. את מחליפה כמה בגדים במהלך השבת?" – שאל נפתלי.

-         "שתי חליפות בגדים. אני לובשת דבר אחד לליל-שבת, ודבר אחר לבוקר, ואז – אחרי שנת הצהריים – אני מחליפה בחזרה למה שלבשתי בלילה לפני-כן."

-         "למה?"

-         "כי ככה בנות עושות. אל תקשה קושיות!"

אביה של אודליה הגיע, שמע את סוף השיחה, והעיר: "נפתלי, אתה לא יודע שאחת מהמכות שלא כתובות בתורה זה המחיר של בגדי הנשים וכל הבגדים השונים שהם צריכים לכל אירוע ואירוע. תשמח שאתה רווק וחשבון הבנק שלך עדיין גדול..."

לאחר שהם חזרו לביתם, אודליה סעדה את סעודת הצהריים, לאחר-מכן טיילה, והתפללה תפילת מנחה. התפילה האהוב עליה מכל תפילות השבוע היתה תפילת מנחה של שבת, שעת "רעוא דרעוין", ובאומרה "ועל קדושתם יקדישו את שמך" נשאה רגליה למעלה מתוך כמיהה גדולה לזכות לקדש את שמו של ד´ ברבים.

לאחר תפילת המנחה, היא אכלה חתיכת עוגה, כדי לצאת ידי חובת סעודה שלישית, ונמה את תנומת הצהריים.

לאחר שקמה משנתה, היא החליפה בגדים למלבושה מליל-שבת, ושוחחה עם אמה ודודתה עד צאת השבת.

במוצאי-שבת, לאחר ההבדלה, אודליה ארזה את חפציה. אביה הסיע אותה לתחנה המרכזית והיא עלתה על האוטובוס לירושלים. כשהיא הגיעה לדירתה, היא נשכבה על הספה והחלה לשקוע בהרהורים על אודות אביאל.