אַשְׁרֵי מִי
שֶׁשָּׁלַח מִכְחוֹל
וְצִיֵּר שַׁחַר
הָנִפְקָּח
לְעֵין בְּדֹלַח
וְעֵין זָהָב
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אפשר לקרוא לזה קוסקוספרותי :-) כל הכבוד [ליצירה]
- [ליצירה] אני יודע שהשתמשו בהן במכרות, ואני יודע שבמלחמת המפרץ הראשונה לקחו אותם כדי שיזהו גאז.. [ליצירה]
- [ליצירה] בטנה מקרקרת מרוב צפרדעי האכזבה, הללו עושים בה שמות קורעים ומקעקעים ומקרקרים את מנוחת נפשה: את האיזון הפנימי בין אתמולי המחר למחרי האתמול [ליצירה]
- [ליצירה] --- רן חביבי :-) עירבתי כאן שני עולמות קוטביים כמעט: נגורמים בנטורי קרתא הקנאים לדבר דתם ועדתם בני משפחת רומנו הסובלניים ומקרבי הלבבות ואת הקשר והמעברים ביניהם והבדלי התרבות העצומים בין שכונת פלורנטין לכפר וסרמן [ליצירה]
- [ליצירה] ---- שימו לב- יצירה מומלצת !!! [ליצירה]
- [ליצירה] --- מזכיר את רוח שירו של עוזי חיטמן "אלוקים שלי" שיר מעניין וזורם! [ליצירה]
- [ליצירה] לאומות העולם, על סדין לבן נפיח זה יהיה לא נעים אפילו קצת מסריח. שעועית של החמין בטח לא ריח יסמין. יסתמו את אפם יחנקו את חמתם יקללו את חמותם... [ליצירה]
- [ליצירה] ----- זה אחלה! גם לי לפעמים יוצא שיר מתגובה מה שנקרא -שיח יוצרים [ליצירה]
- [ליצירה] זה נכתב לאחר שהעבמי"ם חטפו אותך או לפני כן? [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, כמו אגדה, מלא סמלים וציורים, כמו אגדת ילדים. בייחוד אהבתי את משפט הסיום שהוא המשפט המביע ביותר : "ילד תלוי בחוט בלון בין משאלות ההמון " משאלותנו וחלומותינו יסודם בילדות. הם בלון באוויר. יתכן כי אין להם אחיזה במציאות אך בכל אחד מאיתנו יש את הילד שבו הקורא לו לא להפסיק ולחלום. זה גם נותן לי. יתן לי השראה לשיר חדש ועל כך תודתי לך [ליצירה]
תגובות