ב"ה

החרות היא עבדות דקדושא,

ואני עבד נרצע אל המזוזה.

ואיני עובר בפתח של יום,

ואיני יוצא לחופשי,

חינם.

כי בגפי באתי ובגפי אצא,

ותצא היא מעימי,

אחרי צאתי מעם עצמי.

אל תקראי "חרות" אלא רוחות,

ותשלח לי משב,

שיתיר

את קשרי הברזל,

של הסירה לבטון

ואתגלגל לי למרחבי ומרחקי הרוחות,

חופשי,

עצמי

וקשור בקשר עבדות לים,

המטלטל,

המחייה,

המשחרר.