אני לא רוצה לכתוב על עצב.
אבל.
כשכל הכלום הזה נכנס בין ענייני השום דבר
ואת מנפחת את זה לידי בלון צבעוני מפוצץ ברגש
העצב חייב לצאת בשורות (ולא בדמעות).
אני לא רוצה לכתוב על שמחה.
אושר.
(אבל)
כשאני מביט בעצם ענייני היום ונזכר בזויות עינייך
כל הכלום הזה הופך את הכל ל- הכל- כך ש-
האושר הזה יוצא במחולות (ריקודי שורות).
אז הנה. אני כותב.
תגובות