סיפור מתקופת מלחמת לבנון השניה

מיכל הייתה בסך הכל בת 5 ו 11 חודשים כשהחלה המלחמה , המלחמה

בצפון. היא אהבה לשבת בחוץ בשעות אחר הצהרים בגינה ולהביט בשמים עד שהכוכבים החלו לבצבץ , היא תמיד אהבה את השמים , הירח הכוכבים , השמש השקיעה , הכל !

יום אחד יצאה מיכל כהרגלה החוצה לצפות בשמים היא הביטה בשמים וחשבה על היומולדת שיהיה לה בשבוע הבא , על החגיגה שלה עם אמא(שהיא ראתה רק פעם ב.. בגלל הגירושים) ואבא ...

לפתע עבר מעליה במהירות חפץ בלתי מזוהה , כמה שניות לאחר מכן נשמע פיצוץ , אבא (שעסק בכתיבה, בבית , כדי להישאר עם בתו האהובה ) מייד רץ החוצה בבהלה , מיכל ישבה שם וחיכה היא הרגיעה את אבא

ואמרה לו ללא כל חשש שהיא ראתה את הכוכב שנפל , היא אמרה לו התקרב ואמרה לו בלחש "אתה יודע , אפילו הספקתי לבקש משאלה " ואבא חייך ואמר "מה ביקשת?" מיכל הקטנה והתמימה ענתה לו " שאתה ואמא תחזרו להיות ביחד " היא חייכה ואבא חייך אליה בליית ברירה בחזרה .

אבא ומיכל נכנסו הביתה , מיכל התקשרה לאמא וסיפרה לה על מה שקרה , אמא אמרה שהיא לא בטוחה שהיא תספיק להגיע ליומולדת של מיכל ואיחלה לה מזל טוב , לבסוף היא בקשה את אבא , מיכל הלכה מהטלפון שהיה מונח במטבח לסלון ,ושמעה את אבא אומר:" כן , כן , אני יודע , אולי כדאי שנבוא אלייך ?",

ולאחר כמה שניות הוסיף " לא , היא חושבת שאלו כוכבים " , מיכל לא ממש הבינה מה הכוונה והסתכלה מהחלון לעבר השמים שהיו מלאי " כוכבים נופלים " כך עבר יום ועוד יום והחלו להיות אזעקות , אבל מיכל לא פחדה היא ידעה שהאזעקות קוראות לה למקלט רק כדי שיראו את "הכוכבים" מהטלוויזיה ...

ביום הולדתה השישי (שהם חגגו במקלט,בקומה התחתונה) אמא הגיעה והם שרו מזל טוב, אבא ואמא החלו לדבר קצת באנגלית ומיכל לא הבינה, היא עלתה למעלה ויצאה החוצה לצפות "בכוכבים" ולהגיד להם תודה, לפתע ראתה "כוכב" מתקרב אליה במהירות אדירה היא הביטה בו וחייכה , וה"כוכב" התקרב והתקרב ...

לפתע אבא ואמא שמעו מהמקלט פיצוץ ממש קרוב , הם לא ראו את מיכל , הם עלו למעלה בבהלה וראו את מיכל הקטנה שוכבת ללא כל נוע בסלון אך על שפתיה היה חיוך.

כך , 6 שנים בדיוק לאחר הולדתה היא נפרדה מעולם זה , ביום בו הובאה לארץ היא גם נלקחה , והכל קרה בגלל " הכוכבים" .