[ליצירה]
וואו!
זה היה ממש -ממש- יפה.
אהבתי את הניסוחים שלך, השפה הגבוהה לא העיקה כלל, שזה דבר שקורה לפעמים.
למרות שהיו חלקים שלא עליתי על משמעותם עד הסוף, אהבתי את הסיפור. הוא היה אמיתי ומרגש.
המשך כך.
[ליצירה]
ממש יפה , זה כל כך עצוב .
מה שעוד עצוב שיכולים להשוות את זה למקרים אמתיים .
אהבתי את הדימויים, רק זה , בשם עצמו ,מקום להערצה .
הכתיבה שלך פשוט מהפנטת .
ח'-ח'
[ליצירה]
יש לך עוד קטעים, תכף אבדוק , הקטע מצא חן בעיני, יש לך כתיבה שונה ותחביר מצוין בבנית עלילה תגיד למה התכוונת בסוף, שהילד לא אוהב לשקר לעצמו, שהסיפור הוא לאומי , כי מה שאהבתי דווקא זה איך הילד בונה עולם פנימי ראיתי אותך אותו ואותי בתוך הילד :
"הפכו כה מושכים בעיניו, העולם המלאכותי הפך פתאום עבורו למן ממלכה קסומה, והוא הרגיש כמיהה וצריבה בלבו, כאילו ביקש להיכנס לסיפור הזה בעצמו, כאל אי בודד, התחלה חדשה שתשטוף את צרות היבשת הישנה הזו ,ותקים מן האפר עולם חדש וטוב יותר."
איני אוהב פוליטיקה באומנות, סכנה לפשיזם אך זאת בחירת היוצר ותיקח בחשבון שמכשפות נשרפו עקב רומנטיקה דתית. ההווית הסיפור כה מוכרת למי שגר בירושלים הילד בסיפור למרות שהוא רק סיפור יגדל לדמות גדולה וגדולה מהרבה גדולים
תודה לך על הכתיבה
בן שרם
[ליצירה]
נהניתי מאוד לקרוא את המאמר שלך, אפילו שאני לא מסכים איתו. האופטימיות שופעת ממנו. לצערי אנו חיים במאה ה-21 והרעיונות שלך כבר נוסו.
האהבה שאתה מתאר בתקופת בית ראשון כלל אינה נאמנה למציאות. גם בתקופת דוד המלך (קצת לפני בית ראשון) היו חיסולים בין בניו, ואז ישראל הייתה אימפריה יותר גדולה מהיום. גם מלכי ישראל נקטו במדיניות חיסולים שיטתית.
אני חושב שאהבה היא באמת כוח חזק, אבל לצערי הכוחות שהחזיקו אותנו ואת המדינות האחרות יחד הן יותר מקיאבליות.
יחד עם זאת אשמח לשוב ולקרוא את הדעה שלך כי היא נוסכת בי אופטימיות.