נכמרו רחמיי על הפרחים.
הם אינם יודעים כמה הם יפים.
הדבורים יודעות כמה הצוף מתוק.
הפרות נוגסות בפרחים
וחשות כמה הם טעימים.
ורק אנחנו יודעים
כמה הם מרהיבים.
כאשר חורשי המזימות
ומחרחרי המלחמה,
יסיימו להשמיד את האנשים,
לא יישאר מי שיאמר:
"כמה יפים הפרחים".
מסר כפול
-
לא משורר לא סופר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] :) נבראנו בצלם. נתינה לזולת היא הדבר הנאצל ביותר שאדם יכול לעשות למען עצמו. [ליצירה]
- [ליצירה] זה השיר הכי אופטימי שקראתי באתר. הוא כתוב יפה ופורט על אותם נימים שפורט השיר "תפילה" של חנה סנש. (: רציתי לומר תודה מסר ישיר [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכל המגיבים, אהבתי את העובדה, שאותו שיר בשלוש גרסאות שונות מתקבל ע"י יוצרים שונים כל אחד לפי טעמו וראות עיניו. הרעיון הוא אותו רעיון, אבל הסגנון הפואטי הוא אישי - כל אחד לפי טעמו. זהו סוד קסמה של השירה ואני שמח שהיה לי חלק ברב-שיח על סגנונות השירה השונים. תודה לאיש התווים, לשי דוידס, לאמילי, לשיר שפירא, וכמובן ל א י ה ש ח ר שתרמה גרסה משלה שהיא האהובה עליי ביותר. מסר [ליצירה]
- [ליצירה] היאוש, עושה את טעם התקווה שבאה אחריו, מתוק יותר.... [ליצירה]
- [ליצירה] קצת נאיבי. מלחמה ושלום עושים פוליטיקאים, ואת המנדט, נותן להם הרחוב. עוד לא הוכח שחלומות על שלום יביאו אותו. מה שכן ניתן להיווכח, שממהיגים בעלי שעור קומה יכולים להביא שלום, ממש כמו שמנהיגים כושלים יכולים לגרום למלחמה. [ליצירה]
- [ליצירה] המשמעויות הדקות של בין השיטין......... [ליצירה]
- [ליצירה] בששקט ובענוה צומח לו שיר - :) [ליצירה]
- [ליצירה] יש לך את זה. יש אנשים שחושבים, ששירה זה לכתוב בשניים שלושה משפטים קצרים ומסובכים, שמגיעים מאוצר האסוציאציות של הכותב ואינם מתחברים עם החוויות של הקורא. אני קורא לזה: "שירים למגירה". שירים שנכתבים באתר פומבי צריכים לדבר אל הקוראים, ומה שהופך אותם לשירים זו הבעת הרעיונות בצורה פואטית (אני בטוח שבאקדמיה יסבירו את זה יותר מדויק). אהבתי במיוחד את בית הסיום האומר, שהכול משתנה עם הזמן וגם עם אותן חוויות, כעבור שנה עולים ברמה. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר מוצא חן בעיניי. הרעיון לנסות להיעזר בדמויות מן העבר לכמיהות של היום הוא לרוחי, וגם השתמשתי בו באחד משיריי. יש לי רק בעיה עם המשקל. נראה לי שבשני הבתים האחרונים כדאי לפצל את השורות האחרונות, או משהו דומה. [ליצירה]
- [ליצירה] מאיר, ראשית, זה כתוב בכשרון רב, אז יש לך למה לייחל, יש לך עתיד. שנית, לי אתה לא מחדש, אני עוד זוכר. זה מתויק אצלי. יש לי אוסף גדול של כל מיני. זה מה שעושה את זה מעניין, הוורסבליות. בסוף תראה כמה זה מגוון. שלישית, בכל הסיטואציה הזאת חסר לי המעמד בו אתה כותב את זה: בין המיטה למראה ? מול המראה ? בין שלוק של קפה לשכטה של סיגריה ? או אולי בעבודה, כשהבוס הלך לישיבה ? מה שבטוח שכאשר היא תבוא סוף-סוף, לא יהיה לך זמן להעניק לנו מכשרונך, אז תזדרז וכשלא נשמע ממך נשמח יחד אתך. איך אני בשבילך. עכשיו אתה מבין כמה אני אוהב את מה שכתבת? אז תכתוב עוד! :) [ליצירה]
תגובות