נכמרו רחמיי על הפרחים.
הם אינם יודעים כמה הם יפים.
הדבורים יודעות כמה הצוף מתוק.
הפרות נוגסות בפרחים
וחשות כמה הם טעימים.
ורק אנחנו יודעים
כמה הם מרהיבים.
כאשר חורשי המזימות
ומחרחרי המלחמה,
יסיימו להשמיד את האנשים,
לא יישאר מי שיאמר:
"כמה יפים הפרחים".