שוקולד מריר, שוקולד לבן
אז יופי שהיא אמרה שנשמור על קשר! אז, לא הייתי צריכה להאמין. ככה לפחות זה לא היה שובר אותי כל כך חזק. רק עכשיו אני מבינה באמת- הקשר הזה לא יחזור לאיך שהוא היה. כמה שהכחשתי, זה לא משנה, זה פשוט לא יהיה אותו דבר. זה לא אותו דבר. שוב לא נרוץ אחת אל השנייה בידיים פרושות כשנתראה ברחוב, זה לא שנתעלם, אבל לא נראה לי הגיוני שנפתח שוב את הלב כמו שהיינו עושות פעם. אני יודעת שקשה לה, ובאמת שאני יודעת אבל אפילו להתקשר... גם כשהתקשרתי לא באמת דיברנו. כל אחת הייתה במקום אחר, אני בפינה העצובה שבלב, הפינה שהייתה שייכת לה פעם והיא בלימודים.
זה ממש כמו... הנה דוגמה טובה:
שוקולד מריר ושוקולד לבן ישבו במקרר. כל הזמן הם היו ביחד, לא הפסיקו לרגע. יום אחד החליט השוקולד הלבן להתקדם בחייו ולעבור לתערוכה. אמנם, תערוכה זה קשה, זה רחוק ודורש הרבה השקעה.
השוקולד המריר תמך בו והאמין בו. הוא היה גאה.
לאחר שבועיים שהם לא התראו השוקולד המריר הבין, זה כבר אבוד!
-אני יודעת שזה הכי טיפשי בעולם. אבל אז מה?!
כתבתי את זה בחושך, כי בחושך אני מרגישה בטוח כשאני עצובה. אפילו אם לא ממש חשוך, זה נותן לי ביטחון. אף אחד לא יכול להסתכל עלי ולחשוב לעצמו דברים.
כתבתי את זה מהמקום הכי אמיתי. כל מה שאני מרגישה. ואני יודעת שהיא לא תראה את זה, “אין לי זמן לנשום" היא אומרת.
ואני לא אגיד לה את זה, זה קשה.
כנראה שלא יהיו תגובות, אבל
בכל מקרה, תמיד טוב להוציא הכל על המקלדת...
**********
נדלק לי האור
טוב, אז במקרה שתקראי את זה, כי עכשיו הבנתי שזה יכול לקרות - בבקשה בבקשה אל תתחיסי.
אחרי השיחה עם דניאל זה כבר ממש לא חשוב כי הבנתי שזה לא נכון
במקרה שאתם לא יודעים שזה מופנה אליכם, אז זה לא מופנה אליכם
אנא מכם המשיכו בסדר היום הרגיל
תודה
יוםטוב
תגובות