דמות רזה וגבוהה עטופה שכבות בד ירדה במדרגות העץ העתיקות והחורקות , היא נראתה כצל לאור הנר העמום שכמעט נכבה בגלל הסערה שהסתערה בחוץ .
ליה הייתה אז בסך הכל בת 14 , היה לה עור שחום , עיניים ירקרקות בהירות ושער חום כהה מדורג וחלק. היא ואמה עברו לעיירה הקטנה לפני ימים ספורים , לליה לא היה ברור מדוע עברו , הרי לא היו בעיות אם השכנים , לא היו בעיות כסף . אבל אמא החליטה וכשאמא מחליטה אין מה להתווכח !
זה היה בית עץ חביב , מבחוץ העץ היה צבוע צהוב בננה , משמאל לדלת הכניסה היה ממוקם המטבח , כלומר כמה ארונות , כיור , שולחן אוכל קטן ו2 כיסאות . מאחוריו היה הסלון , אח שבזמן האחרון היה פעיל למדי, שולחן קטן ולידו כורסא , בקצה הסלון הייתה דלת זכוכית שהובילה למרפסת . מצד ימין לדלת הכניסה היה חדר קטן ואפלולי שאמא הכניסה אליו כמה דברים ישנים ונעלה אותו במהירות . מעל לחדר הקטן היו המדרגות למסדרון הקומה השניה שבה היו 2 חדרי שינה וחדר אמבט .
במרפסת ישבו מספר חתולים שהעדיפו להישאר יבשים , מרבדי הדשא הגבוה שהיו פרוסים לאורך 50 מטר מהמרפסת עד לגדר שתחמה בין החצר ליער , נא בפראות בניסיון להישאר עומד .
עץ התפוז ושיח הורדים שרקדו להם עם הטיפות שנזלו על הגדר נראו מרוצים מהגשם . נראה היה שמתוך כל ההמולה רק הבאר לא משתתפת במסיבה , עמדה דומם בפינה הימנית .
ליה התכופפה אל צלחת המרק וגמרה הכל בלגימה אחת בלבד היא נשכבה על הספה וישרה מעליה את השמיכה החמימה , הדמות שירדה זה עתה במדרגות התקרבה לנר ופניה התבהרו , היא הייתה גבוהה , עיניה הכחלחלות בהקו לאור הנר , שערה שהספיק להלבין היה אסוף בפקעת ועצמות הלחיים בלטו מפניה .
ליה הרימה מבטה " אוה , אמא , איך את מרגישה ? " זמן קצר לפני שאמא וליה עברו לעיירה לאמא עלה החום , זה לא היה משהו רגיל אצלה , היא אף פעם לא חלתה ככה , אף אחד לא חלה ככה . לאמא עלה חיוך מאולץ על פניה " יותר טוב! " ליה חייכה אבל היא לא האמינה לאף מילה , אמא עלתה בחזרה למעלה וליה שקעה בהרהורים , לא להרבה זמן .
* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *
ליה שמעה רעשים , היא פקחה את עיניה במהירות . ראש עם שער שחור קצוץ , אף גדול ואדמדם ועיני שקד שהיו נעוצים בה רכן לעברה " הו , התעוררת !" . ליה קפצה ממיטתה והחלה להתקדם לעבר המדרגות ,
"כן , התעוררתי ! " אמרה בנוקשות .
"גברת אנורה בסדר , מבחר האלפים מטפלים בה ! " ליה נרתעה דבריו של היצור לא הרגיעו אותה אלא רק החמירו את המצב , היא עלתה על המדרגה הראשונה אך היד הקטנה של השדון עצרה בעדה .
"נעים מאד , ליה , אם אניני טועה . אני מיק , " ליה משכה את ידה אך למרבה הפלא היצור הקטן היה חזק ממנה .
" היי , קטנצ´יק , כדאי לך לעזוב אותי או ש..."
"או שמה ?"
"אני רוצה לראות את אמא שלי ! " אמרה בהחלטיות .
"תני לי להסביר לך , זה יעשה לך סדר בראש ... "
"מה שיעשה לי סדר בראש זה לראות את אמא שלי ועכשיו! "
לפתע להרגישה ליה רוגע , קול בראשונה אמר לה להירגע ולהקשיב לקטנטן .
"אוף , מה אתה רוצה ?"
" יש , " מלמל לעצמו .
"מה יש ? " מרגע לרגע הפכה לחשדנית יותר , ודבריה נאמרו במהירות רבה יותר .
"סתם ... כלום ... "
" מה יש ? "
"סתם , פעם ראשונה שהצלחתי לחדור למישהו למוח ! תביני ליה אני שדון , עוד מעט אני הופך לאלף ..." הסבלנות של ליה פקעה והיא קטעה אותו בעצבנות .
"מי נתן לך רשות לחדור לי למוח ? מה זה בכלל ? "
"הייתי חייב ... לכל יצור בעל כוחות יש אפשרות לחדור למוח ללא הגנה ... "
"אוקי ... ?! איך אתה קשור לאמא שלי ?"
השדון הקטן היה המום , עוד לא ברור מדוע .
"לחזור על זה ? איך אתה , שדון קטן , קשור לאמא שלי ? "
שפתיו של השדון רעדו בניסיון להוציא הגה מפיו .
"מה ? נו... תדבר ! "
השדון התעשת והחל לדבר באיטיות "בואי נתחיל בכך שאסביר לך כמה דברים על העולם שלנו ..."
"תגיע לעניין ומהר !"
" אוקי , אז... העולם שלנו מתבסס על ארבעת היסודות , מים , אוויר , אדמה ..."
"ואש .." הוסיפה באי סבלנות .
" סבלנות , אומנם אנחנו לא ממש חייבים את היסודות , הכוח שלנו מתבסס עליהם , כששדון מגיע לגיל הבגרות, גיל 13 , אפו מתקצר , אוזניו מתארכות ועיניו מתלכסנות , הוא הופך לאלף . לאחר 24 שעות כאלף הוא עובר מבחן מיון , אם הוא יתבסס יותר על אוויר או על מים . בדרך ככל זה מים ... יש גם את המנטלים שכשהם מגיעים לגיל הבגרות ,גיל 13 , אוזניהם מארכות, ענייהם נעשות כהות וצומחות להם זוג קרניים מהמצח , הם הופכים לצללים . גם הם עושים מבחן התאמה , בין אש לאדמה , לרוב הם הופכים לצללי אש..."
" מה זה קשור לאמא שלי לעזאזל ? " העירה באי הסבלנות שלא שקט אצלה באותו זמן .
"נו באמת ! חכי קצת ! אז , כמובן שליסודות האוויר והמים יש גם ´יסודות משניים´ שעליהם מתבססים עוד יצורים... למשל חדי הקרח הם תחת חסות יסוד הקרח , הקרח הוא יסוד משני של המים , האפרברים הם תחת חסות יסוד העננים , העננים הוא יסוד משני של האוויר .."
הדברים התערפלו במוחה של ליה , חדי קרן היו קיימים רק באגדות ! ואפרברים , מה זה בכלל ? אך השאלה שהכי בלטה במוחה הייתה ´מה הקשר של אמא שלי לכל זה ?´ . כל המחשבות נעלמו בהרף עין כשאלף זקן וכפוף עם שער לבן ארוך ורך החל לרדת במדרגות .
דבריו של מיק נקטעו ועיניו טפסו במעלה המדרגות עד שפגש בעיניו האפורות של האלף ,את המילים הבאות אמר בקול חלש ובחשש רב .
מיק הבין שמשהו לא כשורה "מה שלומה ?"
האלף שמט את מבטו "כדאי מאד שתעלו," הקמטים בצידי עיניו שלא כמו תמיד, גרמו לעיניו האפורות להראות מאוכזבות ועצובות .
ליה ומיק הביטו זה בזו ותוך שניה היו בחדר השינה של אנורה, היא שכבה שם, רועדת וחיוורת מתמיד, מצחה בער מחום. ליה התיישבה על ברכיה לצד המיטה ורכנה מעל פניה של אמה .
"אמא?" אמרה בכל חנוק מעצב .
אנורה לא ענתה , היא רק עצמה את עיניה ומלמלה דברים, עיניה של ליה האדימו ונמלאו דמעות מלוחות, היא שאלה את אמא שנית בתקווה לתשובה ."אמא ?", הדמעות זלגו במהירות על לחייה והרטיבו את שמיכת הצמר של אמא. שפתיה של אמא רעדו ועיניה נפקחו אט אט .
ליה נגבה את הדמעות עם שרוול חולצתה וחייכה , הפעם קולה נשמע רך יותר "אמא?" .
אנורה התאמצה לפתוח את פיה " מיק , היא תעזור לך עם אחיך , תסביר לה ... אלירה..." היא עצרה והתחילה להתנשם בכבדות וסובבה מעט את ראשה כדי להביט בבתה בפעם האחרונה " תהי חזקה, אני אוהבת אותך בת שלי!" אנורה עצמה את עיניה והוציאה מפיה את נשמתה האחרונה .
הדמעות ירדו במהירות , ליה נשקה לאמא בלחי , שמה את ידיה על המיטה וזרקה את ראשה בניהם, היא המשיכה לבכות בין ידיה עד שהרגישה את ידו הקטנה של מיק נוגעת בכתפה , היא הרימה את ראשה לעבר מיק בעצבנות ונגבה את דמעותיה בשנית "מה?".
חמשת האלפים נעצו מבטיהם בגויתה של אנורה, ליה סובבה את ראשה, היא קפצה אחורנית ואחזה בידו של מיק , משהו החל להיחרט על מצחה של אנורה, הבכי הלך וגבר, הכתב היה שונה, סוג של ציור .
"מה כתוב שם ? " גמגמה בעצבנות ובפחד גם יחד .
"ד," הדבר שחרט על הגוויה המשיך "דא," ליה חיזקה את אחיזתה במיק בידיעה שמשהו רע עומד לקרות, מבטו של מיק היה כבול לכתוביות "דארק,".
האלפים נראו מזועזעים, ליה בכתה בכי שקט והדמעות לא הרפו, היא לחשה בגמגום בקושי "ד-דא–רק?", מיק הנהן במהירות .
לאחר כמה דקות של דממה בה כולם עמדו קפואים ופעורי פה מיק התעשת , הוא התנער בתקווה להעביר את הצמרמורת שחש בגופו , "ליה?".
ליה לא טרחה להזיז אף חלק בגופה פרט לפה, "אהה ?".
"אמא שלך...".
ליה הסתובבה בן הרף , כל נושא שקשור לאמא שלה היה שווה יותר מסיבוב , " אמא שלי ? מה איתה ?".
" היא לא בדיוק הייתה חולה ...".
"מה?!".
" דארק... הוא...".
" דארק ? מי זה דארק?".
מיק החווה בידו לעבר האלפים כסימן ללכת , ארבעת האלפים יצאו אט אט מהחדר והאחרון מבניהם סגר אחריו את הדלת .
" מכשף , מכשף חזק מאד!".
"מכשף?".
מיק עשה כמה צעדים אחורנית "יש כמה דברים שעוד לא הסברתי לך...".
"דבר! ומהר!".
"יש בני אדם ... ממ.. שיכולים ... ש...".
"נו!!".
"זה מספיק קשה גם בלי שתלחצי עלי!"
"מספיק קשה? מה כבר ביקשתי ממך לעשות? נו כבר!".
" בני אדם שיש ביכולתם לעשות קסמים , מהרגע בו הוא מגלה את היכולת יש לו 48 שעות להחליט לאיזה צד הוא יהיה שייך , אם הוא יעבור אלינו הוא יהיה קוסם , אם הוא יעבור אליהם הוא יהיה מכשף ואם הוא לא יבחר ... אז .. ממ... במילים עדינות – הוא יצטרך להסתדר לבד ... " מיק עצר לוודא שליה קולטת את המצב, " אלא אם הוא גילה את ´היכולת´ לפני גיל 13 , במקרה כזה הוא צריך להחליט בדיוק ביום הולדתו."
ליה משכה קלות באפה שהאדים מבכי והוסיפה " ודארק , הוא בחר להיות מכשף נכון ? " מיק הנהן . "עדין לא הבנתי איך אמא שלי קשורה לזה " אמרה בעודה מהרהרת על כל הדברים שעברו עליה היום, הדברים שישנו את חייה לעד .
" אמא שלך , ליה , אמא שלך היא ... ".
" היא מה ? ".
" היו לה ... ".
"היו לה מה ? ".
" היה לה את הכוח ,".
" נו , באמת ! אל תדבר אלי בחידות !".
" אמא שלך בחרה להיות קוסמת!".הוא נאנח אנחת רווחה והמשיך, "היא הייתה הקוסמת הגדולה ביותר שאטלנטיה ראתה בכל שנותיה " חיוך קטן של גאווה צץ בזווית שפתיו של השדון .
ליה בהתה בחלל החדר , סורקת את כל המידע שקיבלה זה עתה .
" ליה ?".
"אהה? ".
"אני חושב שכדאי שתדעי...".
ליה הביטה במיק במבט של עייפות "עוד משהו? אולי תגיד לי שעומדים לרדוף אותי ושאני אהפוך לאיזה מפלצת?".
"הגזמת לא?".
"למה לא ? החיים של התבלגנו, יותר מידי התבלגנו!" חיוך קטן התפרס על פניה אך נעלם לאור הנסיבות .
"וגם לך ...".
ליה פלטה אנחת צחוק ואמרה בעליצות " יש את הכוחות ... כן, כן,"
מיק לא צחק פרצופו לבש הבעה רצינית וליה הפסיקה את צחוקה המתגלגל .
"מה? " היתממה .
"אז ... קוסמת או מכשפה ? ".
"מה ? " .
ליה עצרה לרגע , פתאום היא הבינה שזה לא צחוק ,מרגע זה חייה ישנו לעד,מי יודע אם היא תהיה שוב מוגנת כמו שהייתה עד עכשיו, מי ידע לעזור לה אם לא אמה ?
"מרגע זה יש לך 48 שעות ! ".
