בס"ד

 

מגירה של עץ הייתה לסבא.מגירה של עץ עם מפתח קטן שמסובבים.הוא מעולם לא נתן לי לפתוח אותה."זה לא מעניין" הוא אמר."ובכלל,זה יותר מדי בפנים".כך אמר,ואני לא הבנתי.

 

במשך שנים ניסיתי לחקור אודות אותה מגירת העץ.אפילו סבתא לא ידעה מה יש בה.

מהמעט שסופר לי, הבנתי שזה קשור לעברו של סבא.העבר שתמיד הזכיר ,אבל אף פעם לא פירט.

 

מידי פעם היו מצבים שהחזירו אותו לשם.כמו ניצול שואה שתגיד לו ז'יד או משהו כזה...

כשבקבוק יין היה נופל והיה נשמע מין "טינג" כזה,סבא מיד היה עוצם עיניים ונאנח.אפילו שהבקבוק לא נשבר.

כשאבא אמר לו לא פעם שהוא חייב ללכת כי "צריך אותו" סבא היה מתעצבן ולא פעם הרים את הקול על זה.וזה היה נדיר אצלו.

 

איש מוזר היה סבא,ואף פעם לא הסביר.

מצחק,שנון,יודע מה לומר ומתי,ועם זאת נדמה כאילו אבן רובצת עליו תמיד.

 

את המושג זיק בעיניים הכרתי רק כשהייתי גדול,אבל כיום כשאני חושב על זה,אצל סבא, ראיתי את זה פעמיים בלבד.

פעם אחת,כשמישהי הגיע לביקור.רננה נדמה לי או משהו כזה.לפי מה שהבנתי סבא לא ראה אותה שנים.הם ישבו שעות ביחד ודיברו.כשהיא הלכה,ראיתי דמעה קטנה אצל סבא,אבל הוא חשב שלא ראיתי.

לאחר מכן הוא בא אלי,חיבק אותי ואמר:"לא משנה מה יאמרו לך,תשמור על סבתא".אמר, וכרגיל לא פירש.

אח"כ כשהלכתי לסבתא לשאול אותה מי זו הייתה.גם לה הייתה דמעה בעין.אבל גם היא לא הסבירה.

"סבא שלך הוא משהו" היא אמרה.אז,לא הבנתי למה התכוונה.

 

הפעם השניה הייתה למעשה סבתא.היא תמיד ידעה מה להגיד ומה לעשות.אבל גם זה בערך.בעירבון מוגבל הייתי אומר. אבל גם זה דעך עם השנים.או שאולי סתם נמאס לסבתא.לא יודע.

 

אבל סבא איננו.וגם סבתא נעלמה מזמן.

 

עכשיו אוכל לפתוח את המגירה ולדעת מה סבא החביא שם.

לדעת מה היה סבא,מי היה סבא ואולי סופסוף להבין.להבין למה.