משפחה זה הישרדות

דרמה ביתית,מחזה קלאסי

  משפחה :                         אורחים :                              תפאורה :

מיכאל-אח                      בנימין-רב                            סלון רגיל ... מעיין-אחות                    שרה-רבנית                                        אילנית-אמא                   חן- חברה של מיכאל                                 רונן- אבא                      דן- חבר של מעיין                        

 מקס - אח קטן מאומץ      

מערכה 1 :

תמונה ראשונה – מיכאל, חן, מעיין .

(מיכל יושב לחוץ על הספה, דפיקה בדלת, חן נכנסת.)

מיכאל     :(בלחץ)"חן!"

חן          :"מיכאל אנחנו צריכים לדבר!"

מיכאל    :"זה לא הזמן חן..."

חן          :"אז מתי הזמן? כשאני אלד? אני כבר בחודש השמיני! אנחנו צריכים לספר להורים שלך!"

מיכאל    :"את מספרת לי...? את זה, את זה אני כבר יודע! אבל... את צריכה להבין אותי, הורים שלי לא בעד סקס לפני החתונה. ושלא נדבר על הריון! מה הם יחשבו ?!"

חן          :"אוי, מה הם יחשבו ... לא מעניין אותי מה הם יחשבו! שיחשבו מה שיחשבו! אתה מעדיף שאני אספר להם? אתה מעדיף שנברח כדי להתחתן? או שאולי אלד לפני החתונה? אני לא רוצה לגדל את הילד בסתר! בעצם, למה שלא ירדו לי המים בחופה? זה יותר מוצא חן בענייך? לא עדיף לגמור  את זה עכשיו? אתה לא חושב שהם חושדים כשאני הולכת כל הזמן עם בגדים גדולים? תסתכל על הסחבות האלה (מושכת את החולצה שלה ) אני יכולה לשחות בתוך זה! להקים בזה אוהל !"

מיכאל      :"אל תדאגי, אספר להם היום! רק אל תדאגי!"

חן           :"לא לדאוג הוא אומר לי! לא לדאוג, הא?! לא לדאוג?! כבר מאז שגיליתי שאני בהריון אתה אומר  שתספר להם! אבל מה? סיפרת להם? הו, לא! הו, לא!! אתה, בשלך! אז, למה לי לדאוג בכלל, הא? אולי באמצע החופה הילד יחליק לי החוצה! אז למה לי לדאוג בכלל ?"

מיכאל     :"פשוט, פשוט תסמכי עלי...!"

             (מעיין נכנסת מהמסדרון)

חן          :"פעם אחרונה שסמכתי עליך נכנסתי להריון!"

מעיין      :"הריון...?"

מיכאל    :"מה את עושה-.. היא אמרה ... פריון! כן, בדיוק, פריון !"

חן         :" אין טעם לשקר לה, אולי היא תוכל לעזור לנו... (למעיין) כן, אני בהריון. אחיך הדפוק, שאין לי שמץ של מושג איך התאהבתי  באדם מוזר כמהו, מנע ממני לשים אמצעי מניעה!"

מעיין     :"אתם...? איייי-כס!!! (אחרי שתיקה ) רק רגע, אני אהיה דודה? אני אהיה דודה?! אני אהיה דודה! אני אהיה דודה! אוי, אלוהים! אני אהיה דודה! אני אהיה דודה!"

חן          :"ואם אחיך לא יסכים סוף-סוף לספר להורייך, לא יהיה לך אחיין וגם לא גיסה בשם חן!"

             (שומעים רעשים, לא ברור מהיכן.)

מיכאל     :"טוב חן, יקירתי, תחכי בחדר... אני אספר להם היום. אני אקרא לך כשאספר להם ... ליבנתים אני יכול לארח לך חברה..."

תמונה שנייה- מעיין ,דן מיכאל, חן .

(מעיין עומדת בסלון, מורחת אודם ומחפשת אחר מקור הרעש. דן נכנס מהחלון שמאחוריה, הוא מתקדם לעברה ומבהיל אותה.)

מעיין              :"הו, דן, הבהלת אותי. איך נכנסת?"

דן                :"מה זה חשוב? העיקר שאני פה, לא?(שתיקה) הגעתי דרך החלון... חשבתי שהורים שלך יהיו  פה... "

                      (מתקרבים זה לזה.)

מעיין             :"אתה יודע, אם הם יבואו תוכל להתחבא איתי מתחת לשמיכה.."

דן                 :"אם ככה, אני אשמח אם יבואו בזמן הקרוב."

                    (דן מתיישב על הספה, מעיין מתיישבת עליו.-שתיקה ארוכה-)

מעיין            :" אני אוהבת אותך!"

דן                :" אני יודע... (מעיין נותנת לו מכה קטנה.-שתיקה-) כן, כן, טוב, גם אני אוהבת אותך."

                   (נשיקה. מיכאל נכנס מהמסדרון, לא שם לב למתרחש.)

מיכאל          :"מעין, את יודעת אולי , איפה הסוכריות מנטה? הפה ש-"

                   (מעיין קמה מהר , מנגבת את האודם המרוח.)

מיכאל         :"פורץ!(גורר את מעיין לצדו ולוקח מנורה מן השידה שעל ידו.)מה הוא עשה לך? את בסדר?(דן מתקרב למעיין קצת.) תתרחק!"

מעיין             :"מצטערת דן, (משתחררת מהידיים של מיכאל). מיכאל, תכיר, זה דן, חבר שלי."

דן                 :"חבל שהתחלנו ככה, תזהר, אתה עוד עלול לפגוע עוד ככה במישהו (מעיין תוקעת לו מרפק.), אנחנו חברים כבר חצי שנה, הכרנו במועדון והתאהבנו. למעשה, מעיין, אני כבר  מחפש דירה...  (מסתכל ברצפה.) אני מקווה שאת לא חושבת שזה מהר מידי, אני פשוט ממש אוהב אותך ורציתי לעבור לגור איתך, להתעורר ולראות ישר אותך, זה יעשה לי טוב ..."

                    (מעיין המומה, מיכאל דוחף אותה מעט לכיוון דן, היא מחבקת. חן נכנסת ולא שמה לב למתרחש.)

חן                 :"הי מיכאל כמה זמ-"

                    (מעיין מתרחקת קצת מדן, מסתכלת בו, ומחבקת אותו שוב , צורחת משמחה.)

חן                :"פורץ, פורץ, גנב, אנס! מיכאל, מיכאל! יש פה מישהו שמתעלל באחותך! מיכאל, תעשה  משהו!"

דן                :"למה כולם חושבים שאני פושע? מה האהבה זה פשע? אם כן, אז אני הפושע הגדול ביותר בעניין זה, ואני גאה להיות כזה!"

מעיין             :" יש לי חבר פושע... (מגחכת .)"

דן                 :"בעצם, אם את רוצה, אין לי בעיה להיות איזה פושע... (נשיקה.)"

חן               :"אתה יודע, מיכאל, גם לי לא תזיק איזושהי נשיקה, אתה צריך לטפל בי טוב, אתה יודע , יש לי תינוק בבטן..."

מיכאל           :"(לוחש לחן, מחכה את דן בתינוקיות.) נה, נה, נה. אהבה זה פשע, אני פושע, אני רומנטי..."

חן                :"הוא לפחות משקיע במי שהוא אוהב."

מיכאל           :"כן, כן, בטח, טוב, בסדר. (נושק לה.)"

                    (רעשים מהדלת.)

כולם             :"(לא ביחד.) מישהו מגיע."

מעיין            :"(לדן.) לך לחדר שלי, תקרא איזה משהו...אני אבוא לארח לך חברה עוד מעט,"

                   (דן ומעיין הולכים.)

מיכאל          :"(לחן) לך לחדר שלי, תקרא איזה משהו... אני אבוא לארח לך חברה עוד מעט,"

חן               :"הא?!"

מיכאל          :"את כל מה שאמרתי רק בשינוי מין."

חן                :"מה ?"

מיכאל          :"נו... לכ-י לחדר שלי, תקרא-י איזה משהו..."

                   (מיכאל דוחף את חן .)

חן                :"(הצדה.) אני ממש לא מבינה איך נתקעתי עם האידיוט הזה."

תמונה שלישית-מעיין, מיכאל, אילנית ,רונן ומקס.

(מעיין ומיכאל באמצע הסלון, לחוצים.)

מעיין           :"תשתף פעולה, תזרום. תזכור סוד תחת סוד."

מיכאל          :"סוד תחת סוד, טובה תחת טובה, רעה תחת רעה, עין תחת עיוני... "

מעיין           :"אויש תשתוק כבר!"

                  (אילנית, רונן ומקס נכנסים.)

מעיין            :"מיכאל, חתיכת דפוק! אל תדבר איתי יותר!"

מיכאל           :"אבל מה עשיתי...? (מעיין בועטת בו.) אה... זה. מפגרת גם את! אני בחדר."

מעיין            :"אני בחדר קודם!( הולכת למסדרון.)"

מיכאל           :"מעתיקנית! (הולך למסדרון.)"

אילנית           :" ילדים...! (נאנחת.) אחחח... הילדים של היום, זה משהו. לפחות מקסי שלנו הוא לא כזה. איך אפשר שלא לאהוב אותו?! איך הם יכולים להציק לו ככה? ילד כל כך תמים... (צובטת את לחיו של מקס,מקס מחייך בחנפנות.) נו, אז נהנת באילת?"

מקס              :" כן, יותר כייף בלעדיהם (נד בראשו לעבר המסדרון.)."

רונן               :"אני מסכים איתך במאה אחוז. אף על פי ש... הם כבר גדולים, הם אומנם יכולים ללכת לשם לבד, בלעדינו. אבל עוד מעט הם כבר יעברו דירה, הם כבר מתבגרים, הילדוד´ס שלנו..."

אילנית            :"כן, אבל תסתכל על הצד הטוב- יהיה יותר מקום למקסי שלנו. אולי נוכל  לעשות חור בקיר שבין החדרון של מעיין לחדר של מקס. אומנם זה לא יוסיף הרבה, אבל כדאי לנסות."

רונן               :"ושוב אני מסכים איתך. "

                     (מעיין נכנסת ולוקחת כרית מן הספה.)

אילנית            :"ככה אתם מברכים את בואנו הביתה?"

                    (מעיין מהנהנת.)

אילנית            :" והיכן אחיך ?"

                    (מעיין מצביעה על מקס.)

אילנית            :"לא מקס. השני..."

מעיין              :"מיכאל..?"

אילנית            :"כן, כן –הוא. "

מעיין              :" בחדר, עם חן ."

אילנית            :"יופי."

רונן                :"מעיין-לכי לחדר!אני ואמך רוצים לדבר."

מעיין               :" טוב.(מתחילה ללכת.) ממתי מקס הוא הורה?"

                      (מעיין יוצאת.)

רונן                :" אה, כן. אני מצטער, אבל אבקש את סליחתך בני היקר."

מקס                :"סלחתי."

אילנית            :"הוא מתכוון... שאולי... רק אם לא אכפת לך, גש לחדרך..."

מקס                :"אמממ... נו, טוב (הולך.)."

אילנית             :"כן?"

רונן                 :"אשתי, אני חושב שצריך לספר להם. לפני שהם יעזבו את הבית."

אילנית     :"אני יודעת אישי. לא הייתי רוצה שהם יגלו לבד שמקס היקר שלנו... מאומץ."

רונן          :"נספר להם היום, אחרי שהרב ילך."

אילנית             :"רב? מי? אורחים? מתי? למה לא אמרת כלום? אוכל? (צועקת.)מעיין! גשי הנה מיד!"

                       (מעיין באה מהמסדרון בריצה.)

מעיין                :"מה? מה קרה? מי מת?"

אילנית              :"הרב בנימין, בן דוד של אבא, זה שנוטר לו טינה."

מעיין               :"מה איתו? חזר בשאלה?"

אילנית            :"הוא בא היום. אני צריכה שתכיני אוכל, תנקי, תסדרי , וכל מה שכרוך בזאת שהבית יראה מושלם. אנחנו צריכים להיות המשפחה הכי מאוחדת. נראה לו מה זה!"

רונן                 :"טוב, אל תסחפי... "

אילנית              :"לא להיסחף?! "

רונן                  :"נו, טוב. אני הולך ."

אילנית               :"לאן?"

רונן                   :"ללכת... לצעידה."

                       (רונן הולך מהדלת.)

אילנית             :"מעיין? במה את בוהה? בואי למטבח!"

                      (שתיהן יוצאות דרך המסדרון) 

תמונה רביעית- מעיין ומקס.

(מעיין מאבקת את הרהיטים ומקס נכנס.)

מקס        :"הא! (שתיקה.) הא! (שתיקה.) הא-הא!"

מעיין       :"מה אתה רוצה?"

מקס         :"קצת יחס!"

מעיין        :"כאילו שאתה לא מקבל מספיק!"

מקס         :"מה...? הקטע הזה? של זה שהם אוהבים אותי יותר?"

               (מעיין מתעלמת.)

מקס         :"נו, טוב. ככה את רוצה? ככה תקבלי. אני פשוט אכנס לך לחדר ואמצא משהו שאת רוצה להסתיר. או, אז אולי תתנהגי איתי בסדר."

מעיין        :"(הצדה.) כן, כשיסובב אותי על הציפורן של האצבע הקטנה שלו-אז אני אתנהג איתו בסדר."

מקס         :"מה?"

מעיין        :"לא חשוב."

מקס         :"טוב, אני אלך לעיסוקי."

               (מקס מחייך חיוך רשע והולך.)

תמונה חמישית- מעיין ~מונולוג~.

מעיין         :"אוף. נמאס לי! הם חושבים שהוא זכוכית שבירה ויקרה שמשמשת ככד מדהים שמכיל את  הפרחים המדהימים ביותר, הפירות הטובים ביותר. ואני, אני סתם מסטיק שגירדו בכוח מהמדרכה, כאילו שאני לא שווה. איזה הפליות. אם אני אמות אני בספק אם ישימו לב לכך. הו, אלא אם יצטרכו אותי כדי לנקות לבנם האהוב את הפירור הקטן שנפל לו על הנעל.הוא לא עושה כלום, לא עובד בכלום, לא עושה דבר בחייו, על זה אמרו לו מעולה. לי, אני, אני עובדת ומשקיעה בחיים שלי, לי מה שאמרו היה ´בסדר´ בנימה הכי מזלזלת!"

ידוע לי שנחוץ שיפור השאלה היא איפה