עוד יום ניגנז בי,

ספק נגע,

ספק ריחף מעלי

במשק דקות קלילות.

רגליי קורסות מעומס הזמן,

מזמינות את המיטה תחתם.

אך ראשי מחזיק עצמו

בשמץ גאווה תשושה.

מביט על היד

ספק נוגעת,

ספק מרחפת מעל דף ריק.

מנסה להבשיל

ולו אות אחת נוספת

מנעילת היום.