אבן שיש שנסדקת עם חלוף הזמן,

חריצים וכתמים שחרש בך עת.

מביטה מקרוב וכה רחוק מכאן,

מונחת שם בשלוותך את עצמך כעת.

האם אינך מכבידה

על זה שמתחתייך,

מסוגלת להבין

את, את רצונו,

האם הנר אשר אדליק

והוא יהיה עליך,

האין מוסיף הוא עוד

בכובד משקלו?

הן כה עדין היה בעודו עוד בחייו,

גם קמט של סדין הן הפריע לו.

אנא!

מתחננת, מבקשת,

כעת, עכשיו:

היי עדינה

ולו כמוני עבורו!

                                                    21.1.06