בס"ד מוצ"ש טו בשבט התשס"ג "חג לאילנות" או "הא??" הידד! חג הפריחה הגיע! חג ההתחדשות! חג שבו הכל ירקרק\ורדרד מתקתק עם ריחות נרקיסים ויסמינים באוויר. לא.. לא מטהרי אוויר חלילה, אנחנו מדברים על ה"ריל ת'ינג" שהרי טו בשבט הגיע, חג הטבע והצמיחה.. ניתן להרחיב את משמעות החג לכיוונים מיסטיים יותר כ"חג הבריאה" או מעורפלים יותר כ"חג האיזון".. הייתי ממשיך אפילו לשטחים מודרנים כ"חג השלום" אלמלא חששתי לזכויות היוצרים של "יום האדמה"... "טו בשבט הגיע, חג לאילנות" שרים כל הילדים ברוב עוז ותעצומות מאז תקופת הגננת נחמה, וכך אף נקבע לדורות.. ככל אדם חושב, אף כאן, אנו אמורים לנסות לנתח את המשפט הנ"ל ולהפיק ממנו כמה וכמה שאלות... שאלות כגון "למה דווקא טו בשבט", "במה הוא חג לאילנות?" (כלומר – ישנם עצים מועטים הלובשים חולצה לבנה, ובכלל קשה להיות מאושרים.. אם אתה לא מחשיב את ה'עצנים' בשר הטבעות..) ואם נרצה ובאמת "נשתולל", נוכל להגיע לשאלות כמו "מהו 'חג'?" (האם פורים הוא 'חג'? ומה לגבי יום השואה?). נא לשים, נקטתי כאן ב"אמורים לנסות", למעשה – רוב בני האדם ה'חושבים' (או החושבים שחושבים) אינם מנסים ומשום מה מעדיפים להישאר בידע שהקנתה להם אותה 'גננת נחמה', ולהישען על אותה אושיה פדגוגית בכל כוחם וכוונתם. ובכן.. הבה נתעלם מאותם אנשים ונעשה זאת אנחנו. הדבר שצריך לעשות כשמגיעים לשאלה הקשורה לדת (והמילה "חג" קושרת אותו די חזק לדת) הוא לבדוק מה הדת קובעת לגביו.. ראשית - ניתן לראות כי יש משמעות שמחה ליום הזה - לא אומרים בו תחנון, בספר התודעה מסביר כי זה היום שבו השרף מתחיל לעלות על העצים, וכיון שיש בפירות האילן משום חיבוב ארץ ישראל - ארץ ישראל משתבחת בפירותיה, לכן היום הזה נקבע כיום שמחה.. - בגלל ארץ ישראל (ולא בגלל הפירות\עצים\טבע וכו'..). שנית - ובכן, אין שנית... נכון - יש ליום הזה עוד משמעות דתית\הלכתית (לפי היום הזה מחשבים כמה דינים הקשורים באילן), אך כך יש גם לא' באלול - ראש השנה למעשר בהמה, ולא זכורים לי מנהגים לגבי עשיית "על האש" באותו יום ("וחבל" יאמרו כמה..)... אגב, אפילו אותו תיקון על פי תורת הסוד (שלושים מיני פירות, יין לבן ואדום וכו'..) אינו שייך ספציפית לטו בשבט אלא "כיוון והיום הזה קשור לפירות.. בא נוסיף עוד משהו, למרות שהיינו יכולים לעשות אותו בכל זמן אחר בשנה...". זה הטעם מהאספקט הדתי, והטעם היחיד ל"חג". ובכן.. לאחר שחיטת כל הפרות הקדושות (לא משהו מקורי במיוחד, אני יודע.. ועדיין - לפעמים הפרה כל כך פצועה שיש בכך מעין המתת חסד..) ודאי יהיו אנשים פגועים שישאלו\יטיחו בי את השאלה בחזרה "כן? אז מה זה טו בשבט בשבילך, אה?" ובכן – ראשית – אין שום סיבה שטו בשבט יהיה "בשבילי".. אין לי שום סיבה לראות אותו כיותר ממה שהוא – יום המעיד על פירותיה ושבחה של ארץ ישראל.. ואדרבה - כל תוספת על החג הנ"ל צריכה להיבדק עשרות פעמים האם אין בה משום "כל המוסיף – גורע". אך על פי כל האמור לעיל, ישנו משהו שהחג הזה "בשבילי". טו בשבט מסמל בשבילי, בדיעבד, את קטנות המוחין של האדם... את ההסתפקות חסרת הפשרות שלו בידע מועט, וככל שיהיה מועט יותר, כן ייטב.. טו בשבט מסמל בשבילי הצהרה בוטה של יום שצועק לך בפנים "אתה לא יודע כלום, ואתה מצהיר את זה בכל פה". ממילא, ככל "דווקאיסט", טו בשבט מסמל בשבילי את המלחמה בבורות, את הרצון להוסיף ולנסוק מעל אותו "חג לאילנות", ולהגיע ולראות את האמת האמיתית מאחורי אותו מסך ילדותי הכרחי וחשוב, אך רק לתקופתו - תקופת הילדות המצומצמת.. שימוש בלבוש הנ"ל בזמנים מאוחרים יותר ידמה לאדם מבוגר המנסה ללבוש את מכנסי בנו הקטן ומתפלא מדוע הם נקרעים. ואם חג זה ישמש את מטרתו, ימנע מהאדם את הצמצום הנוראי ויפתח את דעתו.. ובכן.. רק דבר זה יספיק כדי לקרוא מראש כל גג ולבשר את בוא החג טו בשבט שמח.