ושוב חורש אני קרקע העולם
ואיני משים ליבי
לא לגלות השכינה
ולא לחורבן הבית
שחיי השעה דוחקים.
עוד שלושה סיבובים נותרו בשדה
עוד חודש לזרוע
ולוואי ויהי יבול שנה זו גדול מקודמתו.
ויטרידני הערבי הלז
שכבר רציתי לשכוח
שכבר אמרתי –
הנה אחיה את חיי ככל העמים
בשקט ובשלווה ובנורמליות
ואשימו אחר חומה וגדר.
ויטרידני להפסיקני ממלאכתי
ויטען כי שומע הוא לאנקת החיים
יען כי פרתי התרגשה לאמור
לא שלם הוא העולם
כי בטל שלומו.
ויתרגש עימי למלחמה
תחת אשר ביקשתי
לישב בשלוה
להזכיר כי לא לזאת
תוקנה הגאולה.
והוא יבוא אלי
באמירה שלמה
כי על אמונתו עושה מלחמה
מבקש להעיד בהקריב את חייו
כי אין אלוה מבלעדי אללה.
ועוד אני מתיר פרתי
נטרד מחיי שעתי
ושב אל עמי אל ארצי (אל אלי?)
ויוצא בקשרי מלחמה.
וישמע קול געייה אחרית.
ויחרד ויאמר לי שנית
שוב לחיי שעתך,
לחרוש ולקצור ולדוש
אסור את פרת קיומך
כי יקום מנחם לעם השוכח
לו רק יתיר פרתו,
ויזקוף את עיניו
ויחיה את חיי עולמו.
איכה רבה, פרשה א' נ"א - עובדה הוה בחד בר נש דהוה קא רדי. געת חדא תורתיה עבר עלוי חד ערבי אמר ליה – מה את? אמר ליה יהודאי אנא. אמר ליה שרי תורך ושרי פדנך. אמר ליה למה? אמר ליה דבית מקדשון דיהודאי חרב. אמר ליה – מנא ידעת? אמר ליה מן געייתא דתורך. עד דהוה עסיק עמיה געת זמנא אחריתי. אמר לו – אסר תורך, אסר פדנך, דאתייליד פריקהון דיהודאי. אמר ליה מה שמיה? אמר לו מנחם שמיה..."
ובתרגום לא מדוייק - מעשה היה באיש אחד שהיה חורש וגעה שורו פעם אחת. עבר עליו ערבי אחד אמר לו – מה אתה? אמר לו – יהודי אני. אמר לו התר את שורך. אמר לו - למה? אמר לו שבית מקדשם של היהודים חרב. אמר לו – מאיפה ידעת? אמר לו – מגעיית שורך. תוך כדי שהתעסק בהתרת שורו, געה פעם שניה (/אחרונה). אמר לו אסור את שורך שנולד מושיע היהודים. אמר לו – מה שמו? אמר לו – מנחם שמו...
תגובות