הן אך תמול-שלשום נאספו ברקנים,

כתריהם בסגול וזהב -

ופתע הקיץ הניס עננים

השקה את שדותינו שרב.

שוב נרדה-נא, אחות, לעפר החרב,

ורגלינו חמות ורכות;

עת פנה יום אדע - קץ תמוז מתקרב,

והגיעה העת לבַכּות