ועם הזמן
הכאב הזה יימוג
אתה הרי מכיר אותו
אתה הרי יודע
שהבדידות הזאת
היא מחול
אתה פוסע בלי לגעת בקירות
המבטים של האנשים מכוונים אלייך
אולי תתאהב פעם,
אולי תרצה בכך
אלו הפנים
שמחכות לך, כול בוקר שאתה מתעורר
מן הקיר, הן יוצאות
ואתה לא יכול לשנות את ההבעה שלהן
ויש איזו מכה באזור הבטן
היא כאבה מילדות
היא כואבת גם עכשיו
שאתה ישן, את שנת החורף שלך
אתה יודע
הכאב הזה, עוד רגע נגמר
אבל אתה ממשיך איתו, לצלילי כינורות
תפילות במיטה, כאבים מתחת לבטן
גיחוך ועלבון
באותה תחושה
אתה מעשן, ומאפר על הרצפה
ועם הזמן
הבדידות הזאת
תישמר בכספת
רצית להאמין,
שיש שם מישהי, שהיא מחכה
בקיץ תיסעו אל בית הקפה
ותשבו עד שהיא תרגיש מספיק חזקה
לקחת אותך אליה
אתה שומע בראש, תופים מכים
מביט קירות, יש שם תמונות שלא משתנות
אתה הרי יודע, הכאב הזה יימוג עם הזמן
לא ישאיר סימנים
רק טיפות הגשם יזכירו לך
את החורף ששכחת לקום
לא היה לך סיכוי
זה טבוע בך
מתחזק ומתגבר
גם אחרי שאתה רואה אותה
אתה לא יודע, איך להרגיש אשם בלי לפחד
אתה לא יודע, איך אוהבים עם מילים
לגשת אליה, ולהסביר לה
שאתה בלילה, לא יכול לישון
עם הזמן זה יכאב פחות
אתה תתעורר ותקרא בעיתון
על נשים שעזבו את הגברים שלהן,
תרגיש מוגן, אתה תרגיש כמו אחד
שלא נפל בפח
ותעביר עוד ערב מול עצמך
בהשתקפות של המסך
תעביר בין ערוצים ואתרים
תנסה לדמיין את עצמך במקום אחר
והיא תופיע בכול רגע
הכאב שלא נמוג
זה שקר, שאי אפשר להמציא לו הסברים
הבדידות הזאת, היא כמוה
רק הפוך
אתה לא יודע, לצאת מתוך עצמך
וללכת בלי להשאיר עקבות
עם כול רגע שחולף, זה נאבד
וחוזר להכות בך חזק
היא כבר הכירה מישהו, עכשיו הם גרים בגבעתיים
ואתה, לא מכיר שום מונית שתיקח אותך אליה
תגובות