לְהֶס החנווני היה עיפרון מאחורי אוזנו,
ופנקס גדול בו היה רושם ב-"הַקָּפָה"
את כל מה שנתן באשראי.
הֶס החנווני למד רק ב-"עממי",
לכן ידע היטב את לוח הכפל,
אבל לא ידע מה היא ריבית ומה היא עמלה.
הֶס החנווני היה מוכר סוכר לבן ב-"שוק שחור"
אבקת ביצים, תפוחי אדמה ושמן
תמורת תלושי "נקודות",
וחלות רק ביום שישי.
הֶס החנווני דאג שלא נהיה
רעבים גם בימי הצנע.
בא בימים
-
לא נס לחי
לקט יצירות
- רכבת הזכרונות
- שלום חבר (לזכר רעי שהלך לעולמו בטרם עת)
- טיול של נכד וסבא ביער
- שלושים ושלוש מעלות בצל. (זה קרה באמת)
- תפילת "כל נדריי" שלי
קשור אלי
- [ליצירה] מצא חן בעיניי. מדוע התחברתי לשיר, ואיך אני מבין אותו? נראה שהוא מביט "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא", אבל כנארה שהמחיר של להיות בפסגה ולהתבונן לעמק שמתחת, הינו בדידות, וכל מה שנשאר, זה להתכסות בצער ובגאווה. [ליצירה]
- [ליצירה] בלהבלהבלה פקה פקה. אילו היית צעיר יותר היית מבין איך הקורבנות גרמו את זה לעצמם, והם לא ירפו עד שימות האחרון מאיתנו. לשמחתי אני כבר לא "אזכה" לראות אותך אסיר כיבוש ולא אוכל להזכיר לך את פטפוטיך, וגידופיך. אינני יודע כמה תרבות יהודית רכשת לפני שהתחלת להשתלח בציונות אבל בתרבות הזאת יש אימרה: "כרה בור ויחפרהו, ויפול בשחת יפעל". אז קח את המעדר ותמשיך לחפור...... [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין שמיכת הפוך, אינני יודע באיזה שלב את במארג חייך, אבל לפי השם שבחרתי אני לעצמי, את יכולה להבין שאני גימלאי, וזה בדיוק מה שכתבתי כשיצאתי לגימלאות. ולקח לי זמן של שנתיים לצאת מזה, ולמצוא את הטעם המתוק שיש לחיי חופש של גימלאי. אבל צריך לנצל את כל מה שאפשר כדי לאסוף את הדבש שאותו רודים בגיל הפרישה. אז אם את צעירה ממני כדאי שתצאי מזה , כי לפניך עוד הרבה עבודה לעשות. ויפה שעה אחת קודם. [ליצירה]
- [ליצירה] למיכל שלום, אני מודע למה שנקרא: "אגוצנטריות" של אנשים שאוהבים רק להשמיע, ואינם יודעים להקשיב. זאת צורה של הגנה עצמית, וזו בעיה שלהם (לא שלך). אבל,הנה מצאת שש אוזניים קשובות אליך (שתיים שלי, שתיים של כנרת ושתיים שלך) וכפי שכנרת אמרה: הדרך הטובה לזכות בהקשבה של אחרים אלייך זו הנתינה. אני שמח מאוד על ה-"תלת-שיח" שבינינו, שנוכל שלושתנו ללמוד ממנו ולהקשיב אחד לשני. אשמח להמשיך ולהקשיב, ומדי פעם לתת מילת עידוד . תודה על המחמאות. בא בימים [ליצירה]
- [ליצירה] אינני מצוי בדברי חכמים, בפרשנות ובמדרשים, אבל, המושג "מולדת" הוא בעייתי. אנא עיין בשירי: "מולדתי (צוואה)" על-פי תפיסתי מולדת במובן הפרטי ובמובן של תקומת ישראל, אינה המקום בו נולדת אלא המקום אותו בנית, יש מאין. נכון שזה סותר את ההגדרה של מולדת במובן הפשוט, אלא שהוריי באו מארץ הולדתם בגולה והקימו כאו את "מולדתם". אני נטשתי את הבית שבנה אבי במו ידיו (פשוטו כמשמעו), וזה המקום בו גדלתי (בארץ ישראל), והלכתי לארץ חרבה להקים לי "מולדת". אז אולי צריך לפרש את המקרא בדרך כלשהי, או אולי להכניס למילון מושג אחר ליצירת ביתך, אבל בילדותינו לימדו אותנו את השיר: "נבנה ארצנו, ארץ מולדת". כלומר: מולדת בונים. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" יוצר זהות בין בית אבא ובין מולדת, אבל למעשה אברם הולך מבית אביו ומקים לעצמו "מולדת" במובן שציינתי לעיל ושתואם כל-כך את מעשה תקומת ישראל בימינו אלה. עד כאן המובן האישי - "מולדתי". נכון שבמובן הלאומי אנו מדברים על מולדת של עם בטריטוריה משותפת וזה מה שמביא אותנו "לבנות לנו מולדת" דווקא כאן, ולא במקום אחר על פני הגלובוס, אבל עדיין העובדה שאבי לא נולד כאן, והקים לו "מולדת" כאן, וכנ"ל אני, שנולדתי כאן עדיין נשאר לי מקום לבנות לי מולדת משלי. הפלסטינים נולדו כאן, לכן הם קוראים לארץ הזאת "וַטַן", כלומר: מולדת אבל השאלה עומדת בעיניה, כי במובן הפשוט של המילה "מולדת", זו מולדתם. סיבכתי ?! נכון זה נושא לא פשוט. אני מודע לכך שדבריי עלולים לגרום להתלהטות הויכוח, ואינני רואה בכך פסול. [ליצירה]
- [ליצירה] אם תקבלי את עצמך, כמו שאת, ותאהבי את עצמך בלי משוא פנים, תוכלי לוותר על המראה והאיפור, ותווכחי לדעת שגם אוהבים אותך. מה לעשות עם חייך, זה נתון בידייך, ואם תאמיני בעצמך, ותעשי את מה שנועדת לעשות, תוכלי למצוא את דרכך. לא, אינני פסיכולוג, ואני מודע שבעיה זו קריטית יותר לנערות מאשר לנערים, אבל נסיון חיי (כ-"בא בימים") נותן צידוק מלא ואמיתי לדבריי. אז תתחילי לדבר עם עצמך ותלמדי להיות ידידה שלך ולאט לאט הכל ישתנה. בברכת דרך צלחה בא-בימים [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, זה סוד הזוגיות. כמו שכתב יהודה עמיחי: "שנינו ביחד, וכל אחד לחוד" [ליצירה]
- [ליצירה] השיר הזה מזכיר לי שיר שפעם כתבתי: תולדות חיי כתובים במחברת חלקה דפי יומן וחלקה דפים ריקים ומי שקורא את היומן יודע מה כתוב בדפים הריקים. מענין לעיניין לאותו העניין:ראה שיר של יורם תומר "בנק אוצר המילים" [ליצירה]
- [ליצירה] עברו 50 שנה מים השיבולים לים השיכורים. [ליצירה]
- [ליצירה] דעה, קלטתי את דעתך. אני מודה שיש כאן תערובת של דמיון ומציאות כמעט אבסורדי. אך האם המציאות שבה אנו חיים איננה אבסורדית? האם עמים שרוצים לחיות אינם מאבדים עצמם לדעת כדי לחיות ? האם איננו מסכנים את עתיד האונושות (מבחינה אקולוגית) כי אנו רוצים חיים נוחים יותר (כמו שנאמר: "אחריי המבול"). לחיות יותר טוב?. לפי הבנתי השיר הזה פותח כיוון מחשבה של הבנת האבסורדים של קיומנו. אז מי שקורא את השיר, יקח ממנו רק את לקח האבסורד ויתבונן סביבו. [ליצירה]
תגובות