קוֹל הָלַךְ מִקְצֵה עוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ

וְלֹא נִשְׁמַע.

אַחַר, הָיִיתָה בַּחֶדֶר דְּמָמָה.

וּבְשׁוּבִי כְּבָר הָיִיתָ מַצִיעַ מֵחָדָשׁ הַמִיטוֹת

וְהַקּוֹל כְּבָר שָׁב מִכָּל קָצְווֹת עוֹלָם

וְנֶאֱסַף.

וּלְשָּׁנָה,

כָּעֵת חַיָּה, אֲנַחְנוּ חוֹבְקִים בַּת.

בֵּין צַעֲקַת נְשִׁימָתַה הָרִאשׁוֹנָה

לְקוֹל בִּכְיִי, לְבִכְיֵיךָ

הָלַךְ לוֹ קוֹל וְלֹא נִשְׁמַע.

מִקְצֵה קִירוֹת הַנֶּפֶשׁ

עַד לִקְצֵה הַנְשִׁימָה

וּמִקְצֵה הַתְּהוֹמוֹת

וְעַד לִקְצֵה הַתָדְהֵמָה

מִקְצֵה עוֹלָם וְעַד קְצֵהוּ

לֹא נִשְׁמַע.