שדות כותנה,

חולפים לאורך הדרך.

חולפים במהירות.

והאבנים שבשביל,

בקצב איטי עוברות הן.

מוזיקה באוזניים,

ושום דבר מלבדה,

לא נשמע.

והשיר לאיטו מתנגן,

תווים תווים המרכיבים מנגינה.

הסוכרייה נמסה בפה.

חלקיק חלקיק-

הופך את הפה לעיסה מתוקה.

השיניים דביקות,

נדבקות אחת לרעותה..

שביל חיי,

עובר במהירות,

כשאני במכונית.

אך ברגל,

לאט.

מנגינת חיי,

מלאה תווים היא,

ואת האוזניים-

מחרישה.

סוכריית החיים,

לעיתים מתוקה,

לעיתים היא גלולה מרה.

חיי הם לפי הבחירה.

(ט' שבט תשס"ו)