תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...."
בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות!
(ציון: מי אני שאחלק ציונים?)
תודה,
בועז
[ליצירה]
אוי רחל
תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...."
בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות!
(ציון: מי אני שאחלק ציונים?)
תודה,
בועז
[ליצירה]
אהבתי!
* כתיבה מעולה. שפה נדירה.
* הזרימה שלך יוצאת מן הכלל. נובעת מן הסתם מחוסר החריזה המגבילה והסידור המיוחד. יפה!
* פשוט להבנה וברור. נראה שאתה שולט במחשבתך אף כשיש תוהו... מעולה.
* סיום מפתיע. העצירה הפתאומית עושה את הסוף שלך. חשיבה טובה...
תודה!
[ליצירה]
הרגש בשירים שלך מורגש, אבל חסר משהו.
לי אישית חסר קצת החרוזים, אבל לא כולם כותבים עם חרוזים ולא כולם אוהבים לכתוב עם חרוזים.
חסר לך לפעמים הסדר. אין שום סדר בשיריך, הכל מבולגן...
אולי תנסה ליצור איזושהי חוקיות?
אולי גם תשקיע קצת יותר בדימויים ואפקטים ספרותיים למיניהם...
אני בטוח שאם תנסה, השירים יהיו הרבה יותר מוצלחים.
בהצלחה!
[ליצירה]
ולא רק האגדות...
לא רק האגדות הן אלו המזדקנות. עולמינו המציאותי מזדקן ועל סף מוות. בידינו הכוח להחזיר לו את ימי נערותו מלאי העוצמה.
שיר שאישית שעשע אותי מאוד. כתיבה משובחת!
החזיקי באמונותייך שלך עד כמה שתוכלי.
[ליצירה]
יפה!
המעבר המהיר בין תוהו-ובוהו של מטה לטוהר של מעלה טוב. כאילו המספרת מעבירה מבט מלמטה למעלה, ושוב חוזרת למטה, להיכן שהיא נמצאת.
לשקוע בחלומות לרגעים קצרים ומתוקים.
אפרופו חלומות, הקטע נשמע כמו אחד.
"אפילו הציפורים פה אחרות" - ציפור. חיה שיכולה להגיע לאותו מימד נפלא שם למעלה. אולי באותו מקום, לציפורים המשונות אין כנפיים?
אפשר להסכים עם זהירות שביר (בשביל ה"אלימות"), אבל אני דווקא חשבתי שהסיום עוצמתי.
תודה!
תגובות