תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...."
בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות!
(ציון: מי אני שאחלק ציונים?)
תודה,
בועז
[ליצירה]
אוי רחל
תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...."
בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות!
(ציון: מי אני שאחלק ציונים?)
תודה,
בועז
[ליצירה]
איי... הכאב.
שיר מדהים.
איני יודע עד כמה הוא שיר ילדים... אתה בטוח שהוא קליל? הייתי מחשיב אותו כשירה לכל דבר.
זרימת סיפור טובה. כתיבתך מעולה.
הסיום היה מעט ארוך... יש מקום לקצר או לחלק את המשפט לשתי שורות בשורה האחרונה.
רק לבנות, להתקדם, להמשיך. להקריב, אם צריך, אבל לבנות.
רגיש עד מאד.
תודה!
[ליצירה]
נהניתי. היה טוב. קראתי פעמיים לפחות.
לא טוב:
* הסיום חלש מדי. לא כ"כ מובן. אני חושב שהיה טוב יותר לסיים בנגיעת רגש מסויימת. לשלב את הצחוק והבכי, או לגרום לשתי הדמויות להחליף תפקידים (זו תבכה וזו תצחק).
* אכן, יש משהו בדברי "זהירות שביר". אין כאן יותר מדי עלילה או רקע, פתיחה וסיום, כדי שזה יהיה סיפורת. עם זאת, היצירה תהיה מעולה בתור קטע או משהו דומה.
*בניגוד למה שכתבתי בסעיף השני ב"טוב", אני חושב שהמשפט "הדברים האלה בכלל לא הולכים ככה" בשורות 11-12 הוא חריגה שאינה במקום.
טוב:
* שני אלמנטים: בגרות וילדות. הבגרות - הבכי, המוות, הרצינות. הילדות - הצחוק, האמונה, הפשטות. המלחמה ביניהם מורגשת היטב, ואת מצליחה לעורר אותה בצורה הכי מקסימה שיכולה להיות.
* את מעבירה את תחושת הילדות של המספרת גם דרך דו השיח, אך גם דרך הסיפור עצמו. מחשבות של ילדים... את נותנת אווירה מדוייקת. לכן, אני חולק על כל מי שאמר שרמת הכתיבה נמוכה יחסית. היא מצויינת, אבל משומשת ליצירת רושם מסויים.
* אהבתי את השורות בהן הדמויות "מסתכלות איך נולדים עיגולים". ה"נולדים" במקום "נוצרים", אולי, מחדיר אותך עוד יותר עמוק למוחם הפשוט של הילדים. גאונות שכזו...
הביטויים האחרים גם הם מרהיבים. להעיר אבק...
תודה על יצירה עשירת מחשבות ורגשות!
[ליצירה]
מצויין.
כתיבה נהדרת ועירפול דק וחשוב...
אבל הסיומים שלך הם שעושים הכל. פשוט סוף נפלא!
חכם ביותר - להביא את כל משמעות השיר ב"בום" של שתי מלים.
תודה!
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
היצירות המסובכות שלך לא נותנות אפשרות אלא לקרוא שוב ושוב, להתפעל ממשחק המלים השזור בשיר הדימוי ולגלות עוד חלקים ממנו למרות שאתה יודע שפספסת משהו.
ותמיד, תמיד לא להבין מה בדיוק הכוונה.
נהניתי, ואין אני יכול להגיד שמיציתי את כל ההנאה.
תודה!
[ליצירה]
אני לא אשתמש במילה בה רציתי להשתמש מלכתחילה כדי להגיב על השיר.
פתיחת שפתיים חופשית לאדם אחד היא סתימת שפתיים לאחר.
לא, לא תוכל להוביל מצעד גאווה ולהגיד שאין זה פגיעה בסובב אלא חופש ופתיחות. זכותי, הרי, למחות שאין להם רשות "להציג" את דעותיהם ברבים, בארצי - בארצם. כמו שגנב גונב ורוצח רוצח, אותו מצעד הוא פגיון בנשמת האומה, לדעתי, במיוחד כשמצרפים אליו את אומות העולם. הלא חלק מ"חופש הביטוי" הוא ההתנגדות לחופש הביטוי...
היה פעם אחד בתל אביב שהפגין נגד אותו מצעד, ביחידות. באו אליו אנשים "רגילים" מהרחוב וביקשו ממנו שיפסיק לאלתר מכיוון שת"א היא עיר פתוחה הנותנת ביטוי לכל גווני אדם וסטיותיו.
פרדוקס, מה?
חבל. בפעם הבאה, אל תיכנע לסיסמאות מערביות שהופכות אותך לטמבל בעל מעמד גבוה.
[ליצירה]
מדהים, מדהים מאוד. ויש גם קצת פחות.
נתחיל מהפחות:
* קראתי שלוש פעמים ועדיין לא הצלחתי להבין את מטרת השיר, כוונתו. הניגודים מוצלחים ביותר, אך בעיני הקורא הדל אין בהם כל משמעות. מה בעצם היה דימוי הים, ומה היה דימוי היבשה? ואם לא היה זה דימוי והכוונה אכן לרב חובל שנפטר ממסעותיו בים ומתייצב, הרעיון מאוד קלוש ולא מובהק בין הסימפוניה הכללית, הנהדרת.
* ארץ שקופה? לא הבנתי משהו.
נקודה אחת.
מדהים:
* ביטויים נ-ה-ד-ר-י-ם. איזה יופי ציורי. הניגודים שיצרת מתבלים הכל. עבודת האדמה בים, מתוארת בביטויים דמיוניים (חרישת המים במשוט, פיזור זרעי נצנונים מעיני רב החובל) המקסימים עיני קורא.
* סיום מצויין, מבליט את הניגוד המנפיש. משאיר טעם טוב, כ"כ טוב, וחינם!
* כתוב בצורה מצויינת, במבנה זורם וממחיש של תוכן השיר. אי אפשר לטעון שאתה לא כותב טוב.
תודה!
[ליצירה]
ואוו
*בוהה המום במסך*
זה היה טוב.
טוב מאוד.
למעשה, זה היה מצויין.
אההההההההההההה.
אני לא יכול. את כותבת נפלא.
הסיפורים שלך מ-ד-ה-י-מ-י-ם!
אהה!
תגובות