מסתבר ,שאני אחד מאותם אנשים אשר עומדים אל מול קו האופק רק בכדי ליצור צללית נאה עבור אנשים רחוקים יותר, המביטים אל שמש בשקיעתה  ומתפעלים מקטנות האדם אלמול הפליאה הזו.אבל אנחנו, אנשי האופק, פשוט מחפשים מקום בו לא יסתירו לנו צלליות את הטבע, אלא נוכל לבהות בו- פשוט ורגיל. כי אמא אדמה, יש לומר, היא פשוטה. ואין לומר על נוף שהוא "מדהים" או "נפלא", כי זהו עוול של ממש. כל מלאכת ההתבוננות היא במציאת הדברים הפשוטים. הנה, אדום כתום וצהוב. ועיגול. וגם כמה קווים מעוגלים יותר שיקלטו לתוכם את העיגול בעוד כחצי שעה.פשוט,פשוט. זה רק אנחנו, בני האנוש, המתעקשים לקרוא שמות, להסביר תהליכים, לנתח סיבות..כ"כ הרבה תירוצים כדי לשמור על הרעש. כמה אנחנו מפחדים מלראות באמת, מלהרגיש לרגע את עצמנו כחלק מן הטבע. הנה, עיגול, ועוד ארבע אליפסות