אתרוג
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ועוד אחד. סתם שתי דוגמאות מני רבות לפציפיזם הבלתי מתפשר של ירושלמי. ננתץ סביון וּקיסריה! על הרצליה-פיתוח בחרב נבוא. את עומר ורמת-אביב ג' ניישר עם הארץ על מגדלי-שן בסער נִפְרוא. את כל העשירים - דמם נַתִירָה! גפרית ואש נשלח בהם. הקץ לַאדונים! נהיה אדונים לעצמינו. לחמנו, לא עוד להם! [ליצירה]
- [ליצירה] שאלה: איך מצלמים דבר כזה? זו לא תמונה רגילה, נכון? (או ששוב הצבעים השתנו בגלל הבוהק? ממתי יש בוהק בסתיו?) טוב, לשאלות שלי יש נטיה להתפצלות. תמונה יפה, כמעט שכחתי... נראה כמו שמים יותר מאשר ים. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש מרגישים את הכאב, בשיטפון של מחשבות שעולות אחת על השניה. יש לצורה הזו יתרונות - היא מאד טבעית ומעוררת הזדהות. אבל מצד שני היא מקשה על הקריאות של הטקסט. וחוץ מזה - מומלץ להימנע משגיאות דקדוק והקלדה. בהצלחה ניץ. נ.ב. ערוגה, תעשי טובה ותמחקי את התגובות שמעלי. אין להן שום קשר ליצירה. [ליצירה]
- [ליצירה] א. לגבי הכותרת - כדאי למצוא כותרת שמבטאת את תוכן השיר. אפשר לומר שיכולנו לנחש לבד שזה שיר ושהוא שלך, אם את מפרסמת אותו. ב. "מוחיכים" - הכוונה למוכיחים? - "באותה הדרכים" - באותן הדרכים. ויש עוד כמה טעויות שגורמות לי לא להבין בכלל מה הכוונה ומה את מנסה להעביר. כדאי לעבור, לסגנן, ולוודא שהשיר ברור וניתן לקריאה. [ליצירה]
- [ליצירה] כמעט. כמעט נגעת בשיר טוב. חבל שבבית האחרון נפלת שוב למִחזור השירים ולעודף סימני קריאה מתלהמים. [ליצירה]
- [ליצירה] א. לא מסכימה ש"די לפוטושופ" - אם רוצים להגיד משהו אפשר להגיד אותו גם עם מחשב, למה לא? ב. למה כולם מצליחים לצלם עם ווזלין חוץ ממני? (אני ניסיתי לעשות את זה ובכלל לא ראו בצילום) [ליצירה]
- [ליצירה] עדיין מסרבת לקבל. אפשר שהמחלוקת ביננו היא סמנטית בלבד, שהרי גם אתה כתבת שאהרן הוא אדם גדול שטעה. המשמעות של המשפט הזה היא שונה לחלוטין (וקבילה הרבה יותר) מהניסוח המקומם של היצירה שלעיל, בה העמדת את אהרון ב ה ג ד ר ה של "איש העושה אלוהים". כביכול זהו מעמדו של אהרן הכהן חלילה. מקווה שהבהרתי את עצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] כמו כן צ"ל: צעד-שניים-שלושה. והמלצה: לשים לב. חלק מהקטע של פרסום יצירה זה לכבד את הקורא. שגיאות כתיב הן זלזול. אחרי שאתה כותב - פשוט תעבור ותגיה. [ליצירה]
- [ליצירה] את כל כך, כל כך נהדרת. אני אוהבת במיוחד את איך שאת משחילה את החרוזים, בטבעיות זורמת. ואת: "אתמול נגני כינור עמדו בגזוזטרה של החלום" ואת: "עוד ישמע. שמעת?" ואותך. [ליצירה]
- [ליצירה] אוה. תיארתי לעצמי שיש לך הסבר לעניין, אם כי עולם האסוציאציות שלי נותר כפי שהוא. (אני החלטתי שזו נדנדה, מה שזה מן הסתם במציאות) [ליצירה]
תגובות