מדוע איני משיג
אשר לבי חושק?
מדוע איני מתעלה
למקומות שאני שייך אליהם?
מדוע איני מתגבר
על התאוות המאוסות?
מדוע איני מצליח
להיות עבד נאמן
לקונה הכל?
חזקי פוקס
-
יליד תשמ"ב. רווק.
חבר מערכת במכון תורני.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא אהבתי כ"כ. היצירה נראית יותר מדי כמו שרבוט ראשוני על דף הנייר, מאשר יצירה שלימה. [ליצירה]
- [ליצירה] הכרת הבעיה היא ההתחלה של כל פתרון, מתוך זה שאתה מכיר בכך שהיצר הרע שולט עליך, אתה יכול להתקדם הלאה. בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] איך שהוא נשמע שיש לך התשובות, ומה שדרוש זה הגדלת כח הרצון וההתמדה. חוץ מזה טבע האדם - מורדות ועליות. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] "למה לא אמרת שלחדרך כניסה נפרדת?....למה לא אמרת שאחותך יפה ממך? יפה ממך...ממך" [ליצירה]
- [ליצירה] איי! קושיות הקושיות! למה אנחנו לא מצליחים להתגבר על היצה"ר... אני לא חושב שיש תשובה פשוטה. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה עידו היקר, א. ביססתי את יצירתי הדלה, על הנוסח הכי קדום שנמצא בידינו של "הנני העני ממעש", שנדפס בסידור ר' הירץ, דפוס טונהיגן ש"כ. ולהלן הנוסחה המובאת שם: הנני העני ממעש, נרעש ונפחד מפחד יושב תהלות ישראל, לעמוד ולחנן לפניו על עמו ישראל אשר שלחוני, ואף על פי שאיני כדאי והגון לכך, על כן אבקשך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, ד' ד' אל רחום וחנון, אלהים יה שדי איום ונורא, היה נא מצליח דרכי אשר אנכי הולך עליה, לעמוד ולבקש עלי ועל שולחי, ונא אל תפשיעם בחטאתי ואל תחיבם בעונותי, כי חוטא ופושע אני, ואל יכלמו בפשעי, ואל יבושו בי ואל אבושה בהם, וקבל תפלתי כתפלת זקן ורגיל, ופרקו נאה, וזקנו מגדל, וקולו נעים, ומעורב בדעת עם הבריות, ותגער בשטן לבל ישטינני, ויהיו נא דלוגנו עליך אהבה, לכל פשעים תכסה אהבה, וכל צומותינו ועינוינו הפוך לנו ולכל ישראל ולבית יהודה לששון ולשמחה לחיים ולשלום, האמת והשלום אהבו. אמן סלה. ב. מנהג אשכנז הקדום, שהעובר לפני התיבה בשחרית ומוסף מתפלל תפילה קצרה לפני תפילתו שתהא תפילתו מקובלת (והוא כעין המנהג הקדום יותר, שנשתמר גם במנהג אשכנז, לומר את תפילת "אוחילה" לפני הפיוטים הארוכים – פיוטי התקיעתות בר"ה וסדר העבודה ביו"כ – של ימים נוראים, והמנהג היותר מאוחר שצירף לפני "אוחילה" את תפילה "היה עם פיפיות"). נוסחות התפילה היו שונות זו מזו, ולא הועתקו במחזורים, אלא חזן חזן ומסורתו היא. מיקום אמרית התפילות היה לפני פתיחת חזן השחרית ב"המלך", ולפני פתיחת חזן המוסף בקדיש. (החזרת הס"ת קשורה לשחרית, ודבר זה נשתמר עד לימינו אלה במנהג האשכנזי לומר בשבת את החצי קדיש שלאחר קריאת עיקר הקרואים בניגון המסורתי של תפילת שחרית.) בדורות יותר מאוחרים, בשל חשש בעל הלבושים להפסק באמירה זו באמצע פסוקי דזמרא, חדלו מלומר את התפילה בשחרית, ונשתמר המנהג רק במוסף. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה עידו היקר, ודאי שהיו. לדוגמא: המנהג המקורי היה שאמרו קדיש תתקבל לאחר כל מערכת תפילה שניתנת להיעשות בצורה נפרדת מחברתה - ללא קשר אם תפילת שמו"ע נאמרת בה, וממילא אמרו קדיש תתקבל לאחר הסליחות, וגם לאחר קריאת מגילה בליל פורים, כאשר בת"ב היה מנהג מיוחד שבשל העובדה שקוראים את מגילת איכה שבה נאמר "שתם תפילתי", לכן לאחר מגילת איכה לא אומרים קדיש תתקבל וכן בבוקר לאחר תפילת שחרית הקדיש אינו נאמר. בעל הלבוש, סבר שקדיש תתקבל קשור אך ורק לתפילת שמו"ע, בביאור המנהג שאומרים אותו לאחר הסליחות הוא נדחק, ובענין המנהג בליל פורים, הוא אמר שהמנהג הוא מנהג טעות והוא ביטל אותו, ועל פיו נוהגים רוב האשכנזים בימינו. דבר משעשע הוא, שהרבה מהאחרונים, שלא ידעו שמקור ביטול המנהג הוא בלבוש, תמהו על מה שנזכר בראשונים שלא אמרו קדיש תתקבל בליל ת"ב, לאחר קריאת מגילת איכה; שהרי אם הדבר קשור לשמו"ע למה אמורים לומר אותה? [ליצירה]
- [ליצירה] חברים יקרים ב"ה א. תודה רבה על התגובות האמוציונאליות לשיר. ב. השיר לא נכתב עלי, אלא על ידיד שסבל מאוד בזמן כתיבת השיר (ולצערי הרב גם סובל בימים אלה...) [ליצירה]
- [ליצירה] תשובות למגיבים ב"ה לאביטל - תודה על ההערה, באמת טעיתי, התיקון שלך איננו כ"כ מתאים למילים מכיון שהמושג "תבונה" ענינו להתבונן דבר מתוך דבר, ובענין ברכת הדעת הכונה להתבונן בדבר שנכשלת בו לראות מה אתה יכול להפיק ממנו - אבל לעת עתה תיקנתי כדברייך, ובלנ"ד בהזדמנות אשב לכתוב בית חדש. לדעה - מכיון שבברכת "קדושת השם" עסקינן, לכן הכנסתי את העבודה שאנחנו נהרגים על קדושתו וכו'. לעידו - א. מכיון שבברת "אבות" עסקינן, וכידוע נמצא שם המשפט הבעייתי מבחינה פירושו: "וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה" - ולא מובן אם הגאולה באה בגלל חסדי אבות (כפי שיוצא מהרישא של המשפט) או שהיא באה למען שמו (כפי שיוצא מהסיפא של המשפט) ומבאר הטור, שכונת המשפט "וזוכר חסדי אבות" ומביא בזכותם את הגאולה, ואם ח"ו תמה זכות אבות אזי הוא "מביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה", לכן נקטתי גם אני בבית של ברכת אבות באותה צורה - " כהגינך צור-חוצב בעדנו היום" - "כהגינך צור-חוצב" כמו שהגנת על אברהם אבינו כן תגן "בעדנו היום". ב. "למהר קץ שבעה" - הכונה לשבעת השעבודים שלפני הגאולה (האחרונה היא ישמעאל) שנזכרים במדרש הגדול לפרשת בהר. רדף - א. למען האמת לא קראתי בספרה של שלומית אליצור. הנוסח הארץ ישראלי, והנוסח הקבוע שנאמר גם בזמן אמירת פיוטים ניסחתי ע"פ מה שראיתי בספרים שונים שמביאים ציטטות מהגניזה. ב. התואר "גאולה" הוא על עצם מהות הקורבה שחיברתי שהינה בקשה לגאולה, ולא באה בתור תואר לפיוט עצמו, שהינו כאמור קרובה. ייתכן שעל מנת למנוע בלבול היה מוטב אילו הייתי קורא לה "קרובת תחנונים לגאולה". ג. אמנם נכון שהזכרת האור הינה דבר שבאה בתחילת מערכת יוצר, אבל מכיון שרציתי לדבר על הגאולה ולרמוז ל"כך היא גאולתן של ישראל קימעא קימעא" וכו', ובהשמך הקרובה לדבר על יום המשפט העתיד ("וזרחה לכם יראי שמי" וכו') לכן דברתי על האור. תודה רבה לכל המגיבים. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה מעין היקרה – אחד הדברים הכי קשים לסופר, הוא לנטוש את העצמיות, ולנסות לתת לדמויות חיים משלהם, ולשים בפיהם את המילים המתאימות לדמות ולמצב שנוצר. הבה נתבונן בדמות של אודליה, ובמפגש שלה עם שגית: אודליה היא בחורה, שהבעיה הכי קשה שלה, היא חוסר המחשבה שלה לפני שהמילים נפלטות מפיה. היא נפתחת יותר מידי מהר בפני בחורים, היא נותנת להם הרגשה לא נוחה ב"אינטימיות" שהיא יוצרת ביניהם, והיא אומרת כל אשר עולה על לבה, ללא תשומת-לב. אודליה נפגשת לארוחת צהריים עם חברה, שהיא חברה קרובה, אבל לא אחת שמדברים איתה בכל יום. אודליה הריחה שיש צרות בקשר הזוגי בין משה לשגית, אולם לא ידעה בדיוק במה דברים אמורים. שגית מפתיעה את אודליה, ומספרת לה שיש חוסר-אמון כל כך גדול בינה לבין בעלה, שהיא אפילו לא מספרת לו שהיא נוטלת גלולות למניעת הריון. אודליה המומה, ובתור אחת שלא חושבת על מה שיוצא מפיה – היא פולטת: "את חושבת על הליכה לרבנות?" לא בתור קביעה, שראוי להיעשות כן, אלא בתור שאלה. שגית משיבה בשלילה גמורה, בגלל שהיא לא רוצה לשאת עליה את התווית של גירושין, או כלשונה: "אני לא אהיה אחת מהגרושות האלה." אודליה מבינה, שאין כאן אמירה חיובית "אני רוצה להשאר בנישואין", אלא אמירה שלילית: "אני לא רוצה להיות גרושה". ומכיוון שכך – אודליה מחרפיה את הטון, ואומרת: "אני ממש לא מבינה אותך. הנישואים שלך לא טובים. נקודה. את רוצה להשאר בהם?!" אם אני הייתי המדבר במקום אודליה, ודאי שלא הייתי מייעץ בתור קביעה, לפנות להליך של גירושין, אולם הדמות של אודליה, במצב שנוצר, חושבת כך. האם אשים מחשבה אחרת בפה של אחת הדמויות האחרות, בתור נגדיות למחשבה זו? עוד לא החלטתי. האם אכתוב במפורש את היסוד הסאטירי בעצם הענין של הגלולות – שאמנם בגזרה החרד"לית מתייחסים לדבר בתור ייהרג ואל יעבור (עד כדי כך שספרה לי פעם משודכת, שבאולפנה שבה היא למדה, המורה העבירה בכיתה י' (!!!) לנערות שיעור על האיסור המוחלט להשתמש בגלולות למניעת הריון), אבל מרן רה"י שליט"א מתיר במקרים של עייפות האישה בגלל ילדים מרובים בזמן קצר – את השימוש. ואם שגית היתה מספרת לבעלה את האמת, הוא היה מקבל עבורה היתר? עוד לא החלטתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה ידידה היקרה, א. לגבי אביאל - לי הדל, הזדמן מספר פעמים במציאות שבה היו רגשות וכו', לומר דברים מעין אלה למשודכות. ולמעשה המציאות המתוארת בפרק הקודם של: "איזה משפט חמוד היא אמרה עכשיו, היא כל כך חמודה." – חשב אביאל לעצמו, ומבלי-משים פלט: "אוף, עבר לי משהו בראש, אבל אני לא יכול לומר לך אותו." - "דבר טוב?" - "כן..." – השיב אביאל מתוך מבוכה. - "אז תאמר אותו." - "את בטוחה?" - "כן." - אביאל נלחץ קלות, ואמר מתוך מבוכה גדולה: "אודליה... המחשבה שעלתה במוחי היא... שאת ממש ממש חמודה." היא מציאות שאירעה הלכה למעשה לפני מס' חודשים ביני לבין משודכת (לא! אני לא אביאל! אבל לפעמים אני מכניס דברים מסוימים מהעבר שלי לסדרה... ולמעשה, כשאני מהרהר בזה כעת-גם כל התיאורים בפרק הזה (מלבד כל המעשה עם "יקירתי" שהוא פרי דמיוני הקודח - אני לא נוהג לתת דרור ללשוני במילים מעין אלה, ומלבד השאלה בסף הפרק, שיועדה על מנת ליצור רמה מסוימת של מתח), הם דברים שאירעו לי במציאות.(בסיפור על המשודכת לשעבר של אביאל שהוא לא זיהה אותה, שונו פרטים מהותיים, על מנת שלא יהיה מצב שהיא תזוהה.) ב. לגבי אודליה - אודליה היא מסוג האנשים שאינם מפנימים את הכלל "לא כל מה שחושבים צריך לומר" וממילא היא אומרת דברים מרובים שאינם במקום. ואצלי - כשמגיעים למצב שיושבים אחד ליד השני על הספסל, אני בד"כ זה שמעיר על זה מתוך סיפוק. (אגב - מדוע הענין מעורר בך חוסר נוחות? האם כדאי שאחדול ממנהגי?) [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה קופץ היקר, א. אכן כן. ב. לפי חז"ל יוכבד נולדה בכניסה למצרים, ולכן למרות שהמנין הכולל של היורדים למצרים הוא 70, בפרטן אתה מוצא רק 69. עמרם לא נמנה שם - ומכאן שהוא נולד כששהו בנ"י במצרים. ג. "דרישתי" וכו', זו ציטטה מפורסמת, אך לא מדוייקת שנאמרת בישיבה, כשהכוונה לציטוט מפאשקעוויל שנכתב בידי אלה ש16 שנה לאחר מכן פלגו את הישיבה, בתום השבעה על מרן הרב צביהודה זצ"ל. הציטוט המדויק, הוא כדלהלן: "דרישתי היא שהרב שפירא שליט"א יקָרא ראש ישיבה ולי תהיה זכות שוה בהכרעות ההנהלה ז"א החתימה על עניני הממון וכן בקבלת ופטור ר"מים וכן בקבלת ופטור תלמידים וכן לגבי עמדת הישיבה כלפי חוץ וכן בשאר הכרעות הנראות לי כגורליות, ז"א שבכל אלה תהיה דעתי מכרעת ומעכבת עם כ' הרב שפירא נר"ו." ד. הגר"א, בפירושו לתיוקני הזוהר (מובא באבן שלמה פי"א סעיף ח') כותב: "ה' [ – חמישה] מיני ערב רב ובעלי מחלוקת גרועים מכולם והם נקראים עמלקים ואין ב"ד [ – בן דוד] בא עד שימחו מן העולם". [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה נ.ב. מה אתה אומר לגבי החשיפה שנחשפה במכתב, ש"רבני" צוהר מקבלים תשלום מלא מקרן "אבי חי" לחופות שהם עורכים כביכול חינם אין כסף? [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לעידו ב"ה א. הערה פרטית לתוכן הדברים: אם זכרוני אינו מטעני מילות הפייט הן "ש-די עשינו את שלנו תקיף עשה את שלך", ולא כמוזכר בדבריך. ב. לכללות הענין: יצירותי הדלות בתור טיוטות ללא תשומת לב ראויה וממילא פשוט שאינני מתבונן בהן לראות אלו מהן צריכות פירוש ואלו לא. אולי באמת לא הייתי צריך לשים את היצירה הזאת באתר מכיון שהיא באמת דורשת התבוננות על מנת להבין את כוונתי וייתכן שיש מקום לשקול להסירה. אין עיתותי ביד כרגע להתבונן בכל זה, ובלנ"ד בשבוע הבעל"ט אשקול את הדברים. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה איזו הוה אמינא יש לשדך בין אלישע לחנה?! הוא מרכזניק לא מצוי, ואילו היא מתלבטת בשאלות של אמונה. אין לי שום כוונה לשדך ביניהם. [ליצירה]
תגובות