הם עמדו שם-
עם רצח בעיניים, עם חיוך על השפתיים, עם לב פרעוני-
והאדמה לא פצתה את פיה.
היא גם לא הקיאה אותם!
ושוב "עוצו עצה"
והיא, שוב, לא הופרה.
והשירה
והתחושה שזה לא יכול להיות, כמו בפעמים הקודמות
אבל, שוב, זה קם והיה.
שוב נאסף העם והזדעק, כדי להביא את הגאולה במו ידיו
אך הדבר לא היה לרצון.
שוב ייחלנו
שוב נכספנו
שוב
ה'!
כמה עוד אפשר להמשיך כך
מגורשים מהאדמה הקדושה, הטהורה
מושפלים על ידי בניך?
תגובות