הרוח
נשבה.
זורינו כמוץ עובר-
אבק דק המון
לפתע פתאום.
האבק
פרח
החלום
עף
והדממה דקה.
שתינו והקצנו.
והשתוקקנו---
אנו שבים לציון.
איילת .
-
השנה חוויתי את הפרידות העצובות בחיי. כעת אני יכולה גם להוסיף- גם את השמחות העצומות ביותר.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהההההם בס"ד זה על ההתנתקות? אם כן, אז נראה לי שחסר סוף כאוב. בכל אופן יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה [ליצירה]
- [ליצירה] היינו כחולמים... שיבת ציון עצובה. יפה מאוד. מיוחד. פסיחות במקום. [ליצירה]
- [ליצירה] שם בדוי- תודה- חיזק אותי מה שכתבת. שתינו- כדאי לעיין בישעיה כ"ט. אני חשבתי על זה במובן של שתיית כוס התרעלה/ יסורים עד תומו. (במילים אחרות: די ה', אין לנו עוד כוח) אז הלוואי שזה באמת מה שיגרום לנו להקיץ, אבל גם אם לא- אנו שבים לציון. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד אבל חלק מהתהליך הזה הוא גם הכאב, העלבון, והכעס. אם נדלג עליהם, נפספס אותם. לא צריך כל כך לפחד מהשקיעה הזאת, הרגשות האלו יכולים גם להוביל לדברים אחרים, כמו פעילות אינטנסיבית יותר, אולי בירור יותר עמוק של הדרך שלנו, דברים שלא נגיע אליהם אם נרגיש שהכל בסדר ואנחנו עוברים תהליך, במשמעות של עוברים על התהליך לסדר היום. אבל בכל אופן השיר יפה. לא הבנתי מה זה שתינו. [ליצירה]
- [ליצירה] שם בדוי- אבל זה כל העניין. אולי זה כל כך ברור לי עד שאני לא מבטאת את זה חזק מספיק. אולי אני אפילו לא מבטאת את זה בכלל- זה אכן על ההתנתקות, אבל מנקודת המבט שאחרי. אחרי המשבר, אחרי הכאב, אחרי ההדחקה, אחרי הכל (כלומר סוף העולם...). אנחנו כל הזמן צריכים לזכור שזה מהלך, כמו כל דבר אחר שקורה לנו. אסור לנו לשקוע בתוך זה. אני לא אומרת חלילה שאסור לזכור ושצריך לסלוח, אבל לא להתקע. אנחנו עם שהיעוד שלו הוא לצעוד ולהצעיד קדימה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, כמה המילים פשוטות ומסובכות בעת אחת. דרש ממני קריאה חוזרת כמה פעמים, וכל פעם- משהו חדש. תמיד נשתוקק לציון.. השיר הזה עצוב משהו, יש בו מידת צער במינון הנכון, כך שהוא לא מדכדך, אבל גורם בעדינות לשוב הביתה, ת"מ. שכוייח, וברוכה הבאה. [ליצירה]
- [ליצירה] כחלום יעוף. מילים קצרות, פורחות, מבטאות הרבה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא באמת הצלחתי להבין על מה השיר מדבר, אבל קלטתי פה ושם את משחקי המילים- יפה בהחלט. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני הגעתי ליצירה דרך בנימין נקונצ'ני. בהתחלה חשבתי שאני משתגעת או שהוא השתגע- עוד סיפור נודף קיטצ'יות, אבל שיניתי את דעתי מיד אחר כך... ביבל ברוקס- הדברים האלו אכן מתרחשים ביומיום, אמנם בוריאציות שונות ומשונות מן המסופר ביצירה ספציפית ומדהימה זאת, צריך רק לפקוח את העיניים ואת המחשבה. מנסיון [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא מובן לגמרי למה היוצר התכוון בקוראו לכך "שלום". במיוחד לאור משחק המילים האדיר המצוי בכותרת! בהחלט שיר שמביא למקום של שלווה רבה המעוררת חשיבה. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] שם בדוי- אבל זה כל העניין. אולי זה כל כך ברור לי עד שאני לא מבטאת את זה חזק מספיק. אולי אני אפילו לא מבטאת את זה בכלל- זה אכן על ההתנתקות, אבל מנקודת המבט שאחרי. אחרי המשבר, אחרי הכאב, אחרי ההדחקה, אחרי הכל (כלומר סוף העולם...). אנחנו כל הזמן צריכים לזכור שזה מהלך, כמו כל דבר אחר שקורה לנו. אסור לנו לשקוע בתוך זה. אני לא אומרת חלילה שאסור לזכור ושצריך לסלוח, אבל לא להתקע. אנחנו עם שהיעוד שלו הוא לצעוד ולהצעיד קדימה. [ליצירה]
- [ליצירה] היורשה לי לחוות את דעתי? (בעצם, גם אם לא- הרי היא לפניכם) פיוט מפליא ותגובה המסכמת את כל הדקויות. אני חישבתי ומצאתי (ומן הסתם היה זה מובן מאליו לכולם-) כי הכל תלוי ועומד מן "הנרות הללו" ו"על הנסים", ואלו הם (החלוקה לנרות בהתייחס לבתי הפיוט): (נר ראשון עד לנר רביעי- שלא כפי הסדר המופיע במזמור, יסלח לי הפייטן.) נר ראשון כנגד התשועות , והמילה "תשע" בפיוט היא המרמזת על כך. והריקוד של ה"שלהבהבות" בא לאחר הפורקן המתלווה לתשועה- "תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה". נר שני כנגד הנפלאות- מתבטא בריטוט המדויק והקולע שהוא "רוח עמי אל אלוהיה", אשר גם זה לכשעצמו מפליא בכך שהוא כל כך ברור (גם "בהחבא"). נר שלישי כנגד הניסים- מדבר בעד עצמו. ו"נופשה" כנגד "ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך", אשר בדיעבד מנפיש אותנו מתפקידנו בעולם. אך- נר רביעי אשר כנגד המלחמות, (יעידו על כך "דגלי תקומה" ו"חסדי עליון, גבורת אומה" המתגלים ככלל במלחמותינו) יוכיח לנו כי טרם בא העת לנופש זה (אשר מקומו לא יפקד ויבוא לאחר נר שישי, שביעי ושמיני). נר חמישי כנגד "שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה", הגם מדבר בעד עצמו, אשר בכל דור קמים עלינו לכלותנו "אך חיה!" ואנו "תפילות לפדות ולמגן". נר שישי- כנגד "על ידי כהניך הקדושים" המקריבים שוועתנו כלפי שמיים ש"היה נא עם דורשי גואל". נר שביעי כנגד "להודות ולהלל לשמך הגדול", שבו לא עמלנו שווא- בבית המקדש רם קרננו-קרן האל. נר שמיני כנגד "על נסיך ועל נפלאותיך ועל ישועתך" גם יחד- אשר נר התמיד היהודי דולק בהבל אף כולנו, בכל הדורות, על אף הכל. כאן, ב"על נסיך ועל נפלאותיך ועל ישועתך", לא היה צורך במלחמות המוזכרות בתחילת המזמור- הרי: א. המלחמות התלחמו זה מכבר, ב. בידי מלחמה, כידיו של דוד המלך, לא ניתן לבנות את הקודש. אך דבר אחד נותר ללא מענה- כנגד מה "ואין לנו רשות להשתמש בהם"??? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי בהחלט! ואני מצטרפת לתגובתו של לביא זוהר בכל לב! [ליצירה]
- [ליצירה] שם בדוי- תודה- חיזק אותי מה שכתבת. שתינו- כדאי לעיין בישעיה כ"ט. אני חשבתי על זה במובן של שתיית כוס התרעלה/ יסורים עד תומו. (במילים אחרות: די ה', אין לנו עוד כוח) אז הלוואי שזה באמת מה שיגרום לנו להקיץ, אבל גם אם לא- אנו שבים לציון. [ליצירה]
- [ליצירה] מכל ההצעות, אני בעד כנרת טירקין אך התחושה שקיבלתי מן התמונה הייתה להמשך השיר: אך אף על פי כן, רק אליך צעקתי. ובתמונה- אין עוד כוח לצעוק ואין בשביל מה- הגלים מטביעים זה מכבר, ותפילותינו... אהבתי כל כך, והתחברתי כל כך, והרגשתי שזה ביטא את תחושתי כל כך, וזה שוב העלה לי את הדמעות האין סופיות. תודה. כל כך תודה. גם אם לא לזה היתה כוונתך. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! בצילום אני לא מבינה בכלל, אבל בכולופן- אישית קיבלתי את ההרגשה שעמוד כיבוי האש צופה על הכביסה התלויה, ואז זה התחלק לי לשניים ואיני יודעת עם איזה אני מזדהה יותר: אחד- תמיהה. מה זה הדבר הזה שצץ לי מול העיניים??? והשני- מיקוד מרוכז ביותר של העמוד, מוכן בכל רגע לפתוח רעה ולקלקל את עבודת הכובס/ת. ואני נמנעת מלהיכנס לקישור של דברי עם הכותרת, כי לא יהיה לזה סוף. במבט שני שמתי לב גם לחיוך הסלחני, נבוך משהו בעמוד הלזה. [ליצירה]
תגובות