ולפעמים אני עדיין מוציא מתוך קופסת המחשבות שלי את הזכרונות. נוגע בהם בעדינות וברכות כמו פרגמנטים עתיקים. מזהה את האותיות החזקות, מדגיש את החלשות, משתדל שלא להכתים את הדף. מנסה להבין את הדברים לעומק, רצוא ושוב, מבלי למצוא מנוחה.

זאת הייתה הפגישה האחרונה שלנו אחרי עליות ומורדות. היה כבר ברור שזה הסוף. אפשר היה להריח את זה באויר. כמעט למשש בידיים. ובכל זאת משהו עדיין עמד שם ביננו. היינו צריכים עדיין לברר משהו פנימי, כי למרות הכל הצלחנו לגעת במקומות עמוקים מאוד בנפש. מן דיבור כזה שהוא בלתי אמצעי, מעבר למילים. לפעמים יכולנו לדבר במחשבות, או אפילו בעיניים מבלי להשתמש בהברות. לכתוב את הסיפור שלנו על הלב ממש. כלומר, האותיות היו כתובות שם ולא הצטרפו לסיפור שלם.

  ישבנו כהרגלנו בתחנת הרכבת. תמיד מצאנו לעצמנו מקומות מוזרים להפגש. "תמיד באמצע הדרך" אמרתי לעצמי והרגשתי שזה כל כך מייצג. כאילו משהו קטוע עדיין מחפש כיוון. "אבל לאן?" שאלתי את עצמי ולא ידעתי לענות. היא כבר ישבה שם, מחכה לי והמילים היו תלויות באויר. שתקנו ביחד כמה דקות עד שהיא הוציאה דף. "צייר את פסי הרכבת" היא בקשה ממני והגישה לי גם עט. רציתי לומר לה "אולי לצייר לך כבשה?" אבל הבלעתי את החיוך. גם ככה זה היה קשה ומסובך מדיי. ניסיתי לעקוב אחר כיוון המחשבה שלה ובפעם הראשונה לא הצלחתי לחדור מבעד למסך המחשבות. הסתכלתי אל עבר פסי הרכבת וציירתי כמו שילדים מציירים, שני פסים מקבילים וביניהם המון פסים קטנים שחברו את שני הקוים הגדולים.הראתי לה את הציור. היא חייכה לרגע, ואז חזר המבט העצוב שהיה קודם על פניה כמו על פני. "תסתכל " היא אמרה לי. "תנסה לצייר את הפסים לא רק פה ועכשיו מהצד, אלא נוסעים אל עבר האופק". ניסיתי לחשוב איך לצייר אותם אבל הציור נשאר אותו ציור. שני פסים מקבילים, עם המון פסים שמחברים ביניהם... היא ראתה שאני לא מבין ופניה נעצבו. "לא". היא אמרה, "זה לא אותו ציור. נכון, אם אתה מסתכל מהצד שני פסי הרכבת לא יפגשו לעולם. קווים מקבילים אינם נפגשים גם לא באינסוף. אחרת הרכבת תרד ממסילתה והנוסעים יפגעו. אבל, אם תרים את מבטך אל האופק תגלה שאי שם  במרחב הם נפגשים. הם בכלל לא קווים מקבילים אלא שני קווים היוצאים מנקודה אחת. ממקום אחד". היא סיימה את דבריה בכאב, קמה והלכה. הרמתי את המבט שלי אל האופק וראיתי שני קווים מקבילים שנפגשים באינסוף והבנתי שהיא הצליחה לכתוב את הסיפור השלם לפתור את החידה..