Sister
מ י ב ל א ש
-
מתוך קטסטרופה היסטורית...
משתשמש זה כבר לא בשימוש. עברתי דירה ל-
Miblasch
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הו... את מרשימה כל פעם מחדש... אני חייב להתחיל לקרוא את הסדרה הזאת! (אני מכיר את הדמויות המרכזיות, לא זוכר מאיפה... אני יודע פחות או יותר רקע - אבל לא זכור לי שקראתי) אם אני כותב ספר, את מאיירת את הכריכה, טוב? נהדר. אהדתי. תודה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] אחות? לאיזה מנזר היא שייכת? לא יודע למה, אבל החיוך שלה מפחיד אותי [ליצירה]
- [ליצירה] זאת Death, אחותו של Dream, הsandman. הפנים יצאו מוצלחות אני חושבת - בעיקר מאחר והיא אף פעם לא נראית בדיוק אותו הדבר, ומצאה חן בעיני הווריאציה שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] כאן פרט לשני דברים הכל מושלם. אחד: כף היד. אינו ביצוע של אומן שניים: הכתף אינה ממש ככתף נשית, זאת אומרת שחסרה לה רוך טיפת התעגלות. לי חסרה קצת הצללה תחת הלחי הימנית אבל פחות מודגשת מהשמאלית. כמובן שלא רצית להתמודד עם יצירת סנטר שאינו דבר קל לביצוע. בואי ונאמר ששכחת. [ליצירה]
- [ליצירה] יוסף, רעיון נחמד, אבל באמת התכוונתי לצד האפל יותר של משמעות הציור. הקליפה החיצונית מתה, המבט הריק, כשכל מה שנשאר בפנים הוא דבר לא כ"כ חביב, שאחרי הרבה זמן כלוא חייב לצאת החוצה, ע"י שבירת המוסכמות, סידוק של המציאות כפי שהייתה מוכרת... אבל גישה חיובית זה תמיד עדיף, אהבתי, תודה. מיכל. [ליצירה]
- [ליצירה] זו רק סקיצה, כי באוטובוס הביתה קשה להרחיב בפרטים ודיוקים. וכתמיד, אחרי שראיתי את הרעיון בדף, התעצלתי להמשיך... היא אומנם חסרת יכולות (ובגדים : )), עם עבר של גדיעה ועקירה, אבל השמש שוקעת על הימים הכואבים האלה, והיא מוכנה להמשיך... קצת נזכרתי בשלט הגדול "תיכף נשוב" באחד הצמתים של הגוש, שבוע לפני ההתנתקות... (הקרמבואים על ההר נשארו חסרי תגובות : ( ...) איפה המתנחלים שמכירים את האזור? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, אבל רצף החרוזים קצת תקוע. גם פספסתי את הרעיון שמאחורי הקטע... תודה. מיבלאש. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! רב האנשים לא מרגישים כ"כ בטוחים בעצמם ורגשותיהם כדי לצאת בהכרזות כאלה. חלק מהחרוזים היו נשמעים לי קצת מאולצים, אבל סה"כ שיר ממש מתוק! אגב - עדיף ליקאר שוקולד על הבוקר! : ) [ליצירה]
- [ליצירה] התחלה טובה.. איך שניתן לסכם את הצעדים המדיניים של מעצמות שונות למשך ההיסטוריה לפעילות אלימה וחסרת כל תועלת או סיבה, כשמסתכלים על זה במובן הרחב... באמת מזדהה עם ההסתכלות הזו. אבל... שברת את הרצף של קטע מוצלח ביותר עם עניין האיטלקים-פאסטה וקפיצה מיידית להכרזת המלחמה ע"י הגרמנים.. אולי ניסית להביע את עניין הקלות ראש שבהחלטות משנות היסטוריה למיניהן, אבל לדעתי שני הקטעים האחרונים הרסו את ההרמוניה האירונית של הקטע. ועם כל זה, צורת הכתיבה שלך משעשעת ונחמדה, ככה שרק נשאר לנו לצחוק ולקוות שאולי הפעם, התיאורים שלך לא מדוייקים... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] המתנחלים בגגות והשוטרים ברצפה כרקע - והעיקר, מה שבולט בכל המאבק הזה, זה הקרע והכאב. תמונה נהדרת. השאר לא. [ליצירה]
- [ליצירה] ענק. חייבים להדפיס ולחלק בסמינריונים למיניהם... [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון נחמד. יש קצת בעיה בgrammar... [ליצירה]
- [ליצירה] הההם, בתור ציונית מושבעת, קצת קשה לי לא לפתוח את הקופסת "דברים לא יפים שיש לחשוב טוב טוב לפני שאומרים אותם". העולם מחולק לקבוצות. זו מציאות. מאוד נחמד היה לגור בגן עדן. מה לעשות, אכלו מהעץ. אפשר להעביר את הנצח בלשיר שירי געגועים לגן, וכמה שצריכים להתנהג כאילו ששום דבר לא השתנה, והנחלים עדיין זורמים עם יין, והץ פרי נותן פרי... הברירה הטבעית האבולוציונית כבר תדאג לאנשים האלה.... לפני שישים שנה היו כמה חברה באירופה שחשבו שאם הם ממש יתעלמו מההבדלים בינם לבין השאר, הם ייעלמו. (עיין ערך "מה קרה להם בטרבלינקה"). הציונות, אותה בגברת שאתה טוען שצריכה שתנוצח, זה אותם האנשים שהחליטו להתמודד עם המציאות הקשה, וסופסוף לפעול בכיוון מעשי. ע"י כיבוש. ע"י מלחמות. כן. אחרת היינו עדיין מנסים לשכנע יפה את עבדל יאסר אל חוסייני, במכתבים מתחננים, כמה שכדאי וזה בעצם רק פאייר, שנקבל כמה חלקות אדמה כאן. כשמנסים לעשות הסכם שלום, דואגים שיהיה מספיק נשקים כדי להוצי אותו אל הפועל. "אוטופיה" זו תאוריה מאוד יפה. אבל מעשית, כללי האבולוציה עדיין תקפים. אחוות עמים תושג בדרכים שלא דורשות שמשהו, מישהו, או אפילו רעיון - ינוצח. [ליצירה]
- [ליצירה] יו"ש, זכית! [ליצירה]
תגובות