יבשה אדמתי, חרסֵיה בוקעים.

עזובה אדמתי, אזובֵיה צומחים.

אומללה אדמתי, יאושֵיה קומלים.

ואני-

פורח כאן. בעוונותַי אני רחוק.

אני-

מזמן שכחתיה, והיא-

קוראת בקול רחוק:

"מצער הקינה בכיתי בלילות,

מכאב השיכחה נגמרתי עד כלות.

ועתה, בני-

אייכה?"