אתה, אני והמבט.

יושבים בלאט. ממש בלאט.

רק אם יכולתי, לו מעט

להתקרב כך שכמעט

אוכל לגעת

בכתפיים

ויתמוטט ניצן הדעת

ולאחוז אז בידיים

נפשי שחשה כי נקרעת

והלשון והשפתיים...

ושרבוטים- מילים בלי קץ

ורק רוצה להתנפץ

ליפול, לדאות מצוק, כמו נץ...

ונגיעה. ושוב נרתעת.

הבט, הבט-אני נכנעת.

ואצבעות אז ינחתו

היכן שנאסר לגעת.

והרצון והתשוקה

יפרו בקלות משמעת

ותאווה בלתי נמנעת

תרווה צימאון בלתי נשלט

ושום דבר כבר לא יודעת...

 

ליפול קורבן

לעץ הדעת.