עיניים1
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] המיקום של האור מצוין, מדגיש את תחושת המתכת (כן,יודעת שזה סתם פלסטיק, ובכל זאת). אבל בכדי להעביר את הרעיון של מסכה, אני חושבת שהיית צריכה לצלם את כל הפרצוף כדי להשיג את ההשוואה בין פנים אנושיות למסכה קרה. בתמונה כמות שהיא, רואים רק מסכה ולא ברור מה היא מנסה להסתיר. מעניין,מה המורה שלך אמרה על זה? [ליצירה]
- [ליצירה] 1 מסכת תאטרון 2 פנסי רחוב 3 עין ובתוכה כתובה המילה לא! ההקשר בין כולם שהם נראים ומזכירים עיניים. לשם מה ה-נייט אגב כך כותבים את זה? האים אתה מעדיף כל עין רק לא של בני אדם? נו ניחא, מנסה להנות מיצירותיך ברם... תודה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] זה מעניין כי העיניים שבמסכה הן בעצם חורים, ומה שממשי פה זה דווקא מה שמסביב לעיניים. בדיוק הפוך מבן אדם. [ליצירה]
- [ליצירה] א.המילה היא "נית" - שזה סתם שם של חברת פרסום. הרעיון הוא לעשות סדרה שכולה סביב נושא אחד - עיניים. ב. יש גם עיניים אנושיות, והן תופענה בקרוב בעז"ה. אבל באמת יש בעיה עם צילום עיניים "רגילות" כי צריך לחפש משהו שלא ייראה כמו סתם עיניים אלא להפוך את זה למשהו מעניין, וזה קשה ג. עיניים דרך מסכה הן עדיין עיניים. [ליצירה]
- [ליצירה] המורה שלי ציירה מאחורה וי עם עיגול . (וי עם עיגול זה לא סתם וי . זה וי עם עיגול!) ( : [ליצירה]
- [ליצירה] למרות שמה שעשית מהסרטים הכחולים העלה בי דוקא חיוך, זה ממש יפה, נכון, וכואב. את כותבת נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] כמו אגרוף לבטן. בדיוק כשניסיתי לברוח מלחשוב על כל זה, על כל העיוות והרשע שאין לי כוחות להתמודד איתם אפילו במחשבה.... (אבל זה טוב. מישהו צריך לצעוק, כשהאחרים כבר צרודים) [ליצירה]
- [ליצירה] אי אפשר לצמצם? לטעמי השיר כפי שהוא ארוך הרבה יותר מדי, שלא לומר מייגע. חבל, כי יש לך רעיונות יפים שפשוט הולכים לאיבוד בכל המלל המיותר הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הדיון ביניהם - קטע גדול! ("אדוני ידע את זה מראש?") המריבה עם התוכי נראית לי מיותרת. [ליצירה]
- [ליצירה] את ציירת. [ליצירה]
- [ליצירה] ולא נותר לי אלא להצטרף לקודמי. נכון, כואב, וכתוב יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] הסבר קצר: זו הגרסה החזותית לשיר שלי - כמו חמנית. תמי, תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי. את יודעת, תמיד מרגש אותי להסתכל על ילדים קטנים שלומדים ללכת. מנסים ונופלים ושוב נעמדים ונופלים אחרי צעד אחד או שניים, וממשיכים לנסות הרבה אחרי שאנחנו כבר התייאשנו...והם תמיד מצליחים בסוף. עוד לא פגשתי את הילד שהפסיק לנסות ללכת רק בגלל כמה מאות נפילות.. זו בערך אותה הנאה שיש לי עכשיו, מלעקוב אחרי השירים שלך. איך את לומדת להתגבר ולהתמודד, לומדת ללכת בעצמך. וחוץ מזה, ש"ניצוצות תקווה ותכלת" זו שורה מקסימה. בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] יהי זכרו ברוך. [ליצירה]
- [ליצירה] הו. לרגע חשבתי שאני זו שכתבתי את זה. נדמה לי שהסיום כבר קצת מנותק מדי. פחות משתלב עם השאר. [ליצירה]
תגובות