אי שם בשביל בין עצי היער המלבלבים, אי שם בין השיטה ופולין וליטא, ראה דריידל את זוגתו הראשונה, זו שפגשה לראשונה. דריידל היה בן שבע עשרה, נער עול ימים בן שחרותו ובן העיירה מרשלקובסקה אשר נשלח לוילנה להשכיר תורתו. וזוגתו כלומר השידך שלו, כפי שנכתב במכתב שמה היה בלה לבית דבורקין הידוע ששלח ידו במסחר ובהחכרת בתי מרזח בכל פלך קמצנסק. בלה הייתה בחורה יפה בעלת שיער בלאנדי"ן ועיניים כחולות כגוון התכלת שכל שועי ליטא וגרמניה נשאו את מכתבם אל ביתה. היא הייתה כמובן מחוזרת ברבים. אבל דריידל התעקש והתעקש כדרכו בקודש עד אשר חפצה להיפגש עמו לפגישה מחייבת בחלקת היער המבודדת אשר בין פולין וליטא ליד הנהר המהלך מימיו אל הים הבלטי.כל שועי ליטא וגרמניה והנסיכויות הנספחות הרימו ידיים. אך רק אחד מהם לא נכנע וזמם מזימות זימתיות, זמומיות וזמזומיות הכיצד ישים ידו על הפרגית הצעירה ויהגה את דריידל ה"דוס" מן המסילה כאשר יהגו מן המסילה רבות מן הרכבות המהלכות בין וילנה לברלין.
אם כן דריידל נפגש סוף סוף עם בלה תכולת העין ורכת השיער.הוא רצה לקחת אותה לבית קפה, אך היא סירבה ולכן הם סתם הם דיברו על הא ועל דא כשדריידל מסמיק חליפות ובלה מספרת לו על בית אביה ועל בית המרזח שם באים כל המוז´יקים הפולניים ללשתות לשכרה ולעשות גרעפצן פוי פוי.
והנה דריידל צחק צחוק גדול. אך אי משם נשמע רשרוש דק מבין סבכי היער ושכווי ופרפור עקוד פרחו ועפו במנוסת בהלה והנה בעקבותיו על סוס לבן הופיע אביר עם כובע מגבעת ונוצה ואקדוח מוסקט בידו ושפם דק מן הדק,שן זהב נוצצת ועיניים של יהודי יקה פא"ץ מפרוסיה, ודריידל נדחק לאחוריו שמא שודד ליסטי"ם הוא זה.בלה הביטה בו ולא התרגשה לרעה. אך הנה נשא האביר קולו ברמה:
שמי הברון פון דה לה מורטה מארץ העמים
רכבתי עד כאן במשך ימים.
את בלה אהובתי - אקח אל ביתי
ואם תעצור אותי
את גרונך אשסף
ואל אבותיך תצטרף
אז אנא הרף
לפני שתיטרף!
"הוי יא משכיל ניאולוג, מניין הגעת אם כי מארץ אשכנז!"
דריידל התעצבן והסיר שרווליו כעומד ללכת מכות,כי כוחו היה רב במותניו, אך לא במעשה תרגימה וחריזה. אך בלה עצרה אותו, ניגשה אל האביר ואמרה אל פון דה לה מורטה:
קחני אהובי ואל תשאל מדוע
חונק אותי הגעגוע
אי מאותו יום זורח
בו נפגשנו בבית המרזח
כבר עברה שנה
אך עדיין זוכרת
את האהבה הישנה.
ודריידל כל כך התחלחל מדבריה של בלה עד שהחל לרוץ ולרוץ ולרוץ. העלבון היה מר, הוא כמעט נישא אך הברון המשוקץ והמתועב טרף את כל הקלפים. הוא רץ ורץ ורץ ורץ חצה יערות עצי אורן, יערות עצי מחט ויערות עצי אלון,חורשות ,מטעי פיסטוקין ומטעי שזיפין ומטעי אגוזים ובתי פריצין ובתי יראה ושדות וחורשים וכרמים עד אשר הגיע לאיזו שטעטיל ונרגע. אך מישהו נוסף רדף אותו – היה זה העלבון שרדף אותו שנים רבות, גם כאשר נישא בגיל מאוחר יחסית לא זנח אותו עלבונו של אותו משכיל פון דה לה מורטה שמרט את עצביו וגזל את אהבתו הראשונה.
"הברז דולף כבר שבוע!"
דריידל ראה כי הברז בביתו דולף ואילו ציפקה התאמצה לחפות הברז במיני סמרטוטין וג´יפא, אך הדבר לא הסתייע בידו, והנה חשש כי שמא יאלץ להזמין את אחד האינסטלטורים הערסי"ם אשר מתקנים שפיץ ודורשים תמורתו בטבין ותקילין מעבר לערכו האמיתי של התיקון, והנה רצה להזמין מאת גערשן, אולי הוא מכיר איזשהוא אינסטעלעטור מאנשי שלומו.
והנה הופיע בביתו מעין מלאך חבלה, יהודי מזוקן וממושקף אך גלוי ראש, ממש אובר חוכם, בלי שהתקשר אליו ובלי כלום, הוא דיבר בכיפוף קומה ובהרבה תנועות ידיים כשעיניו בולטות ממשקפיו.
"מי אתה? " תבע דריידל
"תשמע לי סנשיין, אני הוא האיש אשר אתה מחפש"
"אתה אינסטלטור?"
"לא לא, שמי הוא אפרים שלכט ואני מנחה את התכנית "יצאת גדול".
אפרים הסביר לדריידל כי מדובר בתכנית בה בודקים במצלמות נסתרות אם בעל המלאכה שמוזמן לבית הוא אכן בעל מלאכה ישר, א מענטש או שמא עורבא פרח אבו נפח"א נוכל רחמנא ליצלן.
"מאיפה אביך" אמר דריידל בסיום
"אבי נולד בוילנה" אמר אפרים
"רק לא תביא לי אינסטלטור שרואים לו את התוכעס בחוץ!"
שניהם לחצו ידיים וציפקה הכינה לשניהם שתי כוסות קפה.
המצלמות היו מוכנות ואפרים שלכט התנחל בקומה הריקה שמעל בית מגוריו של דריידל. ציפקה הלכה לקניות.
והנה נכנס לדירה יהודי בא בשנים,לבוש שלייקס,עדיין גבוה וזקוף,חובש מגבעת, סוחב תיבת כליו ומניח אותה על השולחן, שפמו מאפיר ושן זהב נוצצת
"ברון תיקוני אינסטלציה" נקראה החברה.
"כן, אמר אותו יהודי, במה אוכל לעזור"
דריידל הסביר לו את המצב.
"אתקן גם אתקן
לכל דבר אגיד כן
גם סתימות גם אסלה
אגשים כל משאלה"
כך אמר האינסטלטור במן היגוי מוזר
"אובר חוכם" אמר אפרים שלכט למיקרופון "הוא יצא חכם אבל לא גדול"
"מניין אתה" אמר דריידל בשאלה מאוד שאלתית
"אני מפרוסיה, עליתי בעליה ב´ והיום אני אינסטלטור"
"היית אי פעם בליטא?"
"הו בטח, כדי להשתדך עם אשתי זכרונה לברכה"
"ואיך קראו לאישתך?"
"בלה"
"ואיך קוראים לך" אמר דריידל ובקול רם יותר
"לודביג, לודביג פון דה לה מורטה!"
דריידל פנה לאחוריו התבלבל ואמר בקול נורא:
"האתה הוא זה שגנב את בלה דבורקין?"
הברון לשעבר האדים והסמיק כמו בורשט
"אני הייתי הנגנב! שנים שאני סוחב את העלבון הזה!" צעק דריידל
הצלם שאל את אפרים שלכט האם להפסיק לצלם, אפרים התרגש ואמר שלא יפסיק, כי יש לו כאן סקופ.שני יריבים נפגשים אחרי כמה דורות.ואילו דה לה מורטה פתח פיו ואמר:
"הו הו, אם במכות תרצה
אשלוף חרבי מנדנה
אז אנא!"
"תראה תראה,איך גלגל מסתובב אתה היית ברון, עכשיו אינסטלטור, מתעסק בקאקן ובשייסן, אני רב מלמד תורה לילדים ואתה מלמד זייבלאך לג´וקים מרמיטות ועכברושים!"אמר דריידל
"אכך מכת מחץ" אמר פון דה לה מורטה בזעם רב
דריידל עשה צעד ואמר:
"אתה גנבת את אהבת נעוריי, אמנם היא עכשיו זכרונה לברכה אבל אתה עשית לי עוול. הו הו , רב כוחי במותניי, בוא נלך מכות!"
דריידל עשה צעד, קלח מפתח שבדי ועמד להלום קדימה בברון האינסטלטור כשלפתע חש כי המפתח לא זז.
"יצאת משוגע דריידל" נשמע קול מאחוריו
"אפרים שלכט, תן לי לחסייל את הברון !" אמר דריידל בצעקה
אפרים פשט את ידיו על מנת לסבר את עצמו ואז שוב נטל דריידל את המפתח, אך הברון האינסטלטור פתח את הברז של המטבח והתיז שפריץ של מים לכיוון דריידל:
"נראה אותך מול השפריץ הזה!"
פתאום נפתחה הדלת. ציפקה הופיעה בפתח עם סלים מלאים בפטרוזיליה ובירק. ראתה את התמונה וצעקה:
"דריידל דריידל, אתה לא מתבייש! אתה כבר סבא וסבא רבה! לא ילד בן שלש!"
"זה הברון שחטף את בלה בליטא!"
"תחשוב שאם היית איתה, לא היית איתי!" השיבה ציפקה
דריידל חשב לרגע ואחר כך הניח את המפתח. אפרים שלכט דיבר אל המצלמה, דיבר עם דריידל ונעלם.
הברון הלך עם תיבת הכלים אל תיבת מגוריו (כנראה בבן יהודה שטראסה).
רק דבר אחד נשכח – הברז הדולף.
באולפני הטלוויזיה ישב אפרים שלכט מול המפיק ואמר לו:
"יש לנו כאן פוטנציאל, שני יריבים נפגשים אחרי שנים, אחד הוא אינסטלטור יקה שהיה פעם ברון והשני הוא רב שהיה פעם בחור ישיבה, איך נקרא לזה?"
"אולי הברון האינסטלטור" אמר המפיק
"רעיון" אמר שלכט וצחק.
תגובות