בחלומי
התהלכתי על אדמות משונות
ושוחחתי עם רוח החוכמה,
מעלה בפניה
שאלות רבות.
"מהו אותו ניחוח משכר
שחלף לו בין נחיריי, ממהר?"
שאלתי, מביט בצמחייה האפורה.
"הייתה זו צחנת התקווה
שרק ארזה חפציה
ועזבה"
ענתה הרוח, מפזרת ארס
באמתחתי.
"ומהו אותו מגע שעטף,
אשר ליטף אותי לרגע, וחלף?"
הקשיתי, צועד מעל אבן בוכייה.
"הייתה זו עקיצת האושר,
שרק נשקה לשלום
ויצאה"
תירצה הרוח, נוטעת רעל
בליבי.
בחלומי
רצתי על אדמות רופפות
ושוחחתי עם רוח השאננות,
מעלה בפניה
טענות רבות.
"מהו אותו טעם מתוק
שמילא את לשוני בעונג עמוק?"
תקפתי, מפנה גבי לעצים גוססים.
"הייתה זו חמיצות הרצון,
שרק נופף בידו
וברח"
התגוננה הרוח, קוברת זיהום
במחשבתי.
"ומהו אותו מחזה מדהים
שהקסים אותי ואת מוחי חיבר, משלים?"
צעקתי, נס מפני הרים כועסים.
"הייתה זו אשליית החיים,
שרק הזילה דמעה
והתעופפה"
זעפה הרוח, זורה מוות
ברגשותיי.
בחלומי
נפלתי תחת אדמות נשכחות
ושוחחתי עם רוח השיממון
מעלה בפניה
זעקות בודדות.
"ומהו אותו צליל עגום
אשר שיתק אוזניי, מהו מקור
אותו צליל פגום?"
לחשתי, סותם את פצעיי בידיים חשופות.
"היה זה הרעם שנוצר
כשהתרסקה לה
השפיות"
צחקה סערת השיממון,
מזריקה לעורקיי הפגועים את המגיפה -
מחלת השיגעון.
תגובות