רחובות השכונה שייכים לי.
אני כובשת אותם כל פעם מחדש בשעות הקטנות של הלילה.
כשההמון נסוגו לבתיהם. שדה הקרב ננטש, וגופות החתולים הדרוסים נרקבים על האספלט. מכונות המוות שקטו לכמה שעות, "הודנא" קצרה לתאונות דרכים. האויר נקי מפליטת האוטובוסים, ככה שאת מסכת האב"כ שלי השארתי במחסן. במדים של חולצת-טי קרועה ודגמ"ח אני חולפת, זיגזגים מטורפים עם הרולר בליידס בין גדירות תייל ועץ. מוסרת פקודות חשאיות לשומרים הנפעמים בבוטקא. לפעמים נתקעת באויב שעם סיגריה בפה וקוצים בשיער מציע לי הצעות מגונות, ושואל בת כמה אני. גם שעתם תגיע. חוזרת לבסיס בשקט, לא להעיר את ההורים – "רות סוף מבצע".
כל לילה הכיבוש נמשך - אצלנו בשטחים בדרום תל אביב.
תגובות