סיטרואן נולד לפני 19 שנה, בווילה נינוחה בשכונה הדתית באחת הערים בארץ. לסיטרואן התינוק היו חיים נוחים: בטי המטפלת החליפה טיטולים, מרינה העוזרת ניקתה את החדר ללא לאות, ולטיפה, המבשלת המרוקאית, פיטמה את המתוק הקטן עד מוות. אין בכך כל דבר מפליא, בהתחשב בכך שהוא השתייך למשפחת סיטרואן, האלה מהאוטו. סיטרואן גדל בבית הספר הממ"ד ובבני עקיבא, ומאוחר יותר הפך מדריך בתנועה. הוא הדריך שבט גדול, ותמיד התפלא על האחוז העצום של בנות שהגיעו לפעולות שלו. הבנות דווקא לא התפלאו. בנות אהבו את סיטרואן. הן התמוגגו ממנו. עברו השנים וסיטרואן הצעיר, כבר גבר לפי שנותיו, סיים את חוק לימודיו בישיבה התיכונית (היוקרתית, יש לומר) והחליט ללכת להסדר. הוא בחר בישוב ידוע, גדול ותוסס. שמעו, כתלמיד שנה א', עבר במהירות בין הבנות. בנות אהבו את סיטרואן. הן התמוגגו ממנו. סיטרואן התחיל לקבל הצעות. סרטי הגמר בהם כיכבה דמותו התמירה (והחתיכית, יש לומר) הלכו ורבו. שמו נלחש תוך עילפון חושים בכל מסדרונות האולפנה. כי כמו שכבר אמרנו, בנות אהבו את סיטרואן. הן התמוגגו ממנו. הזמן חלף וסיטרואן החליט שהגיע הזמן למצוא לו כלה. זה לא היה קשה, יש לומר. הוא יצא עם בחורות למסעדות יוקרה, קנה להן תכשיטים ומתנות, ולבסוף החליט שהגיע הזמן לבחור, ובחר. השמועה נפוצה כאש בשדה קוצים. "סיטרואן התארס", עברה השמועה מפה לאוזן. אבל כבד עטף את האולפנה. בנות אהבו את סיטרואן. עד עכשיו הן גם התמוגגו ממנו. אחרי האירוסין (שנחוגו קבל עם, עדה וקייטרינג) באולם הנוצץ והזוהר, התבודד סיטרואן עם בחירת ליבו והמתיק עמה את סודו. "נשבר לי", הוא לחש. "כל הכסף, כל הפאר הזה. תשמעי, החלטתי. אני לא לוקח כלום מההורים שלי. אני רוצה חיים חדשים. נגור בקראוון קטן, רק את ואני, יהיה טוב...". בחירת ליבו נעצה בו מבט מאופר: "אתה... מה?" האירוסין בוטלו כעבור שבועיים. בנות כבר לא אהבו את סיטרואן. היה להן קראש חדש, "הפולקסווגן ההוא, שמעתן? מספרים שהוא מה זה עשיר"...