הדס-
דוקא קודם כתבתי את "הזמן שנותר מפליג לים" ורק אח"כ בא המשפט הבא...
החרוזים הם חרוזים-לא-חרוזים, אהבתי את העיוות המוזר שבשיר וזה מה שעושה אותו להיות לא כמו כולם. (לא ציפיתי שתבינו אותו יותר מידי, בעצם, אולי רק אני יכולה להבין אותו באמת).
כנרת- אני לא ב א מ ת מרגישה לבד בעולם, זה נכתב על מחשבה רגעית ונוגע במשהו שרק אני אוכל להבין (כמו שכבר אמרתי).
תודה שהגבתן...
ישבתי על אדן החלון
החזקתי בידי עיפרון
ולפתע עלה בי זיכרון
שאין כמו חרוז
הדומה לתפוז.
נראה לי אלך לשמוע שרית חדד... יש קצת יותר עומק והשקעה ב" יאללה מוטי לך הביתה"
כמו שכתבת על עצמך: 'ד' אוהב את כולם. אין יאוש כלל בעולם". אז כבר את יודעת שאת לא לבד.
חוץ מזה לא לשכוח את העבר זה בסדר, אבל לשקוע בו, זה ממש לא המקום.
קומי צאי יונתי יפתי תמתי, וראי כמה עזרה צריך עם ישראל, ברגע שאנו נותנים מעצמנו לזולת, אנו מתרוממים מריבצת יאושנו.
אז זהו, את לא לבד, ראי מסביבך כמה ילדים/אנשים זקוקים לך, ועשי למענם - למענך.
(אל תכעסי עלי - תודה).
המסר עובר, אבל על הביצוע עוד צריך לעבוד. החריזה, אני חושבת, מאלצת את הטקסט; הזמן שנותר מפליג לים - ניסוח תמוה למדי, שלמרות התגובות כאן לא הבנתי אותו. הרושם שהתקבל הוא שהשתמשת בזה בשביל החרוז - שגם הוא לא בדיוק חרוז; צריך יותר מהברה סוגרת דומה כדי שהחריזה תהיה נכונה.
המסר אמנם עובר, אבל הוא מנוסח באופן פשטני מאוד וברור להחריד. וכבר עשו את זה; המלים, המבנה, הניסוח. גם הרעיון.
[ליצירה]
הדס-
דוקא קודם כתבתי את "הזמן שנותר מפליג לים" ורק אח"כ בא המשפט הבא...
החרוזים הם חרוזים-לא-חרוזים, אהבתי את העיוות המוזר שבשיר וזה מה שעושה אותו להיות לא כמו כולם. (לא ציפיתי שתבינו אותו יותר מידי, בעצם, אולי רק אני יכולה להבין אותו באמת).
כנרת- אני לא ב א מ ת מרגישה לבד בעולם, זה נכתב על מחשבה רגעית ונוגע במשהו שרק אני אוכל להבין (כמו שכבר אמרתי).
תודה שהגבתן...
[ליצירה]
ישבתי על אדן החלון
החזקתי בידי עיפרון
ולפתע עלה בי זיכרון
שאין כמו חרוז
הדומה לתפוז.
נראה לי אלך לשמוע שרית חדד... יש קצת יותר עומק והשקעה ב" יאללה מוטי לך הביתה"
[ליצירה]
מקסים, אני ממש יכולה להזדהות.
נ.ב.- אף אחד לא יכול לי להישאר לבד בעולם, תמיד יש עוד מישהו...
[ליצירה]
[ליצירה]
כמו שכתבת על עצמך: 'ד' אוהב את כולם. אין יאוש כלל בעולם". אז כבר את יודעת שאת לא לבד.
חוץ מזה לא לשכוח את העבר זה בסדר, אבל לשקוע בו, זה ממש לא המקום.
קומי צאי יונתי יפתי תמתי, וראי כמה עזרה צריך עם ישראל, ברגע שאנו נותנים מעצמנו לזולת, אנו מתרוממים מריבצת יאושנו.
אז זהו, את לא לבד, ראי מסביבך כמה ילדים/אנשים זקוקים לך, ועשי למענם - למענך.
(אל תכעסי עלי - תודה).
[ליצירה]
המסר עובר, אבל על הביצוע עוד צריך לעבוד. החריזה, אני חושבת, מאלצת את הטקסט; הזמן שנותר מפליג לים - ניסוח תמוה למדי, שלמרות התגובות כאן לא הבנתי אותו. הרושם שהתקבל הוא שהשתמשת בזה בשביל החרוז - שגם הוא לא בדיוק חרוז; צריך יותר מהברה סוגרת דומה כדי שהחריזה תהיה נכונה.
המסר אמנם עובר, אבל הוא מנוסח באופן פשטני מאוד וברור להחריד. וכבר עשו את זה; המלים, המבנה, הניסוח. גם הרעיון.
[ליצירה]
בתגובה ללנה
בכתיבת השיר בחרתי את המילים אחת אחת ובררתי אותם באופן קפדני ביותר!
אך אף פעם לא היתה טיוטה עם סיומת חלב...
מצטערת, בכל אופן תודה על הערה, אך השיר יישאר בכל אופן כמו שהוא.
[ליצירה]
זה ממש עצוב-
כמעט שפרצו שני נהרות של מים מעיניי!
[ליצירה]
[ליצירה]
הדס-
דוקא קודם כתבתי את "הזמן שנותר מפליג לים" ורק אח"כ בא המשפט הבא...
החרוזים הם חרוזים-לא-חרוזים, אהבתי את העיוות המוזר שבשיר וזה מה שעושה אותו להיות לא כמו כולם. (לא ציפיתי שתבינו אותו יותר מידי, בעצם, אולי רק אני יכולה להבין אותו באמת).
כנרת- אני לא ב א מ ת מרגישה לבד בעולם, זה נכתב על מחשבה רגעית ונוגע במשהו שרק אני אוכל להבין (כמו שכבר אמרתי).
תודה שהגבתן...
תגובות