"תעשיות הדור בע"מ, שלום!" "שלום וברכה" "מה שמך אדוני?" "שמי אהיה אשר אהיה, אבל אתה יכול לקרוא לי ה´" "הֵא?" "לא, ה´" "טוב, אז מה רצונך, ה´?" "אני רציתי להזמין דור חדש" "כמובן, בשביל זה התקשרת. איך תרצה אותו?" "אני צריך אותו מיוחד, ססגוני. עד עכשיו עבדתי עם המתחרים שלכם, והחלטתי שאני צריך גיוון הפעם. אני רוצה משהו שונה – ולא חשוב המחיר" "בסדר. יש לך הגדרות ספציפיות לגבי החומרים?" "איני יודע. אשלח את יועצי האישי לכוון אותך בעוד כשעה" "אין בעיה. אני מוכן ומזומן. יצרת הדור תימשך בין 50 ל-2000 שנים" "תודה!" "תודה לך שבחרת תעשיות הדור! להתראות ויום נעים!" "גם לך. להת´!"
-------------------------------------------------------------------
ניתקתי את הטלפון. אז הפרסום ברדיו כן עובד.
קמתי ממושבי והתחלתי לסדר את שולחן העבודה. הדוגמאות הנפוצות לא היו טובות אם הם רצו משהו מיוחד. הנחתי אותן על המדף. גם הצבעים והחומרים לא יעשו את מלאכתם כראוי. צריך לחכות ליועץ.
עברה שעה, וצלצול נשמע בדלת המשרד. הקשתי באצבעותיי על השולחן (זרת, אגודל, אמה, זרת) והדלת נפתחה לבקשתי. בפתח עמד היועץ של ה´. הוא היה גבוה, משהו כמו 3 מטרים, עורו בצבע ארגמני כדם. ליד אוזניו בצבצו קרניים בוהקות. בידו הוא אחז תיק מנהלים, ועל חזהו הודבק שמו: "ש. ד. שטן".
קמתי, קדתי מעט כיאה לאדם מנומס ולחצתי את ידו בחום, בלהט (טוב, היא באמת הייתה חמה). הוא חייך בפה מלא שיניים מחודדות והתיישב בכסא שמול כיסאי. ישבתי גם אני, משלב את ידיי על השולחן.
"צהריים טובים, מר ש. ד. שטן. מה שלומך?" "קר לי. יש לך הסקה או משהו?". תמהתי על שאלתו המוזרה. אנחנו בקיץ! חייכתי חיוך מאולץ. "לא,אין לי הסקה, אבל אני יכול לכבות את המזגן". הקשתי שוב באצבעותיי (אמה, קמיצה, קמיצה, קמיצה), מכבה את המזגן באי רצון. שטן נשם לרווחה והתיישר במושבו. "תודה" חייך שוב את חיוכו החד.
"אז שניגש לעבודה?" הצעתי, מתופף ברגליי בחוסר סבלנות. " כן. מה שהאדון בעצם צריך זה סט דור שלם כמובן – משני המינים. הם צריכים להיות זהים בחיצוניות, אפילו יותר מדי זהים". שטן חייך חיוך ערמומי, ואני החזרתי בפרצוף שואל.
"אעשה מה שאוכל. מה בקשר לחומרים?" שאלתי, אוסף ניירות כדי לגזור דוגמאות. "את החומרים הבאתי אני. אראה לך אותם במהלך העבודה".
וכך התחלתי, מנסה כמה שיותר לחרוג מהסטנדרטים המקובלים – ליצור משהו שונה. לקחו לי כמה מאות שנים ליצור משהו טוב מספיק. שטן אפילו עודד אותי להקצין יותר. משהו היה מוזר בדרך בה דחף אותי לחתוך בחדות. משהו מסריח. אבל התעלמתי. הוא קליינט, אחרי הכל, וזה בשבילו, לא?
אחרי כ-1235 שנים סיימנו עם הבסיס. הכנסנו שוני גדול יחסית בין שני המינים בבסיס, כי שטן אמר שזה נחוץ, ורק החומרים הם אלה שיהרסו את השוני שבבסיס – וזה מספיק. "אז מה הם החומרים?" התעניינתי, בוהה בתיקו של שטן בציפייה. "אה..." הוא חייך את חיוכו הזדוני, ופתח את תיקו. בידו הוא אסף כמה מן החומרים, ופיזר אותם לפני על השולחן.
לא הכרתי אפילו אחד מהם. כל מיני סוגי מתכות, בדים, צבעים ומחשבות שמעולם לא פגשתי. טוב, זאת הזמנה פרטית, זכותם. "אז למי לשים מה?" שאלתי, בוחן סוג של צמח עלים מוזר. שטן חייך, עיניו בוערות באש. "שים מעט מכל דבר בכל בסיס". פערתי את פי ומיהרתי לסוגרו. לשניהם? אותו דבר לשניהם? זה מטורף. בחיי לא עשיתי כדבר הזה. חייבים לפחות לשים קצת שוני. קצת עידונים!
באיטיות הוספתי את החומרים לבסיסים, מחליק פה ושם.
עברו עוד כמה שנים טובות של יצירה.
לקראת סוף השנה ה-1966 סיימתי. הגשתי לשטן את עבודת כפיי בתוך נרתיק עם ריפוד, כדי שהיצירות לא ייהרסו בדרכו חזרה. את שאריות החומרים קשרתי בשקיק והנחתי ליד הדור שעשיתי.
שטן קד קידה שכמעט הפילה את מנורת התקרה שלי, ואני החזרתי לו בקידה מכובדת משלי. לחצנו ידיים, ונפרדנו לשלום, מרוצים ומחויכים.
התיישבתי בכיסאי, מתרווח, מושיט ידיים לאחור. חזרתי על פתגם עתיק ששמעתי בילדותי: "האופה תמיד..."
הטלפון צלצל. הרמתי את השפופרת.
"תעשיות הדור בע"מ, שלום!"
------------------------------------------------------------------
"נהדר שטן, נהדר!" אמר ה´. "תראה איך הם עושים את העבודה! תראה איך שהם מתמודדים עם הקשיים! תראה איזה יפים הם! פשוט דור נפלא!".
שטן ישב בצד, חופן את ראשו הענקי בידיו, לא מאמין למה שקרה. הוא כמעט הרס עוד מזימה של ה´, והנה – הוא נכשל. "איך?" ילל שטן. "איך הצלחת להטות את המאזניים לצד שלך? עשיתי הכל! הכל! דחפתי, החלפתי חומרים, שיניתי, הוספתי שכר מכספי האישי... אפילו תרמתי כמה צמחים מגינתי! איך זה שהוצאת לפועל את תוכנית "דור הגאולה" ללא שום פגם וכישלון? מדוע הם יצאו כה מושלמים ומעודנים כשאני תכננתי שיצאו רשעים וטיפשים? איך?". צעקת ייאוש עלתה מפיו, מהדהדת ברחבי עדן.
"אתה צריך להבין, שטן, גם את יוצרי הדור לא בראתי תמימים" ענה ה´ בחיוך מנחם,
"ושהאופה תמיד מוסיף עוד סוכר לעוגה..."
תגובות