"אל נא תעקור נטוע
אל תשכח את התקווה
השיבני ואשובה
אל הארץ הטובה"
ופתאום - חייל בוכה.
זה ניגן לו משהו בראש
הוא נזכר שפעם הוא שר את השיר הזה
במחנה של הצופים,
או של השומר הצעיר,
והוא נזכר
שפעם גם הוא דקלם ושר
"אין לי ארץ אחרת"
והוא נזכר בכאב
שפעם, בצופים, או בנוער העובד והלומד
גם לו היו ערכים
של אהבת המולדת.
והוא מבין
שטעה
והוא מבין
שהורס
וכדי לנחם עצמו - דקלם,
פסוק אחד שהוא זוכר,
כי הרי נשבע אמונים על התנ"ך.
והוא זוכר:
"מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו"
הוא מדקלם לי.
וחייכתי, וניחמתי
אך אמרתי
ממך יצאו - יסתלקו להם, ולא יאיימו.
אין הכוונה חלילה, שהם בנייך.
ועוד דמעה
על לחיו של חייל.
והוא מזמזם איתנו לפתע
"לא אשתוק,
כי ארצי שינתה את פניה"
תגובות