בסיעתא דשמיא
"וישלח שמה סוסים ורכב וחיל כבד, ויבואו לילה ויקיפו על העיר. וישכם משרת איש האלהים לקום ויצא והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב. ויאמר נערו אליו: אהה אדני! איכה נעשה? ויאמר: אל תירא! כי רבים אשר איתנו מאשר אותם! ויתפלל ... ויאמר: אדני! פקח נא את עיניו ויראה! ויפקח אדני את עיני הנער, וירא והנה ההר מלא סוסים-ורכב – אש!".
(מלכים ב', ו', י"ד-י"ז.)
עומדים בבית הכנסת. כורעים ומשתחווים, וקורעים. קרע שאיננו מתאחה: בבגד, בלב ובעם. והכל בגלל ראש ממשלה, בחינת "זמרי הורג" – אדוניו לא אדני (ה'.), אלוהיו לא אלוהיי ועמו לא עמי.
פרקי תהלים נאמרים בצעקות, ורק אני לוחש את המלים ומגלה אירוניה קלה: פעם התכוונו לגויים בעת קריאת המזמורים, קריעת הבגדים. פרימת החוטים אחד-אחד מזעזעת ומעצימה את גודל העקירה בתחושה של עצבות וזעם. האנשים מגורשים אחד-אחד, בצורה מזעזעת ובעוצמה של עקירה.
אכן, תחושת עצבות וזעם.
מביט מן החלון, מציץ מחרכי הוילונות שהוסטו – כדי שאלו שבחוץ לא יראו את חילול השם הנוראי שבפנים. לא ראיתי פרשים. אבל חיל כבד ראיתי.
"איכה נעשה?" זעקתי בלבי. איכה ישבה בדד העיר רבתי עם? דרכיה אבלות מבלי באי מועד-יום-פקודה? איכה הייתה לזונה אותה קריה נאמנה שצדק אמור להלין בה, ועתה מרצחים?
ידעתי עמוק, כי אכן רבים אשר איתנו מאשר אותם. גם בקרב החיילים. בחוץ אנשי תקשורת, בחינת "ידעונים המצפצפים והמהגים", מנסים להפגין את ידיעותיהם ופרשנויותיהם למהלכים, ללא שמץ של מורת-רוח. המצלמה מצלמת, והעולם שותק.
שבתי לספר התהלים וקראתי בבכי. "לא יאונה אליך רעה, ונג"ע לא יקרב באהלך"- אלו הם ראשי התיבות נסיגה, גירוש ועקירה. "מה טובו אהליך יעקב"- אלו הם בתי כנסיות ובתי מדרשות. ואיפה הוא שהבטיח את זה? איפה הוא שאמר ונברא העולם? איפה הוא שאמר "יהי אור"...
ויהי אור! עיניי נפקחו. הבטתי סביבי. הרכב – אש. אנשינו מבעירים צמיגים ומפנצ'רים רכבים של הצבא. אשריהם, אשרי רבותיהם שלימדום תורה. וגם אשרי העם יושבי ביתך – בבית הכנסת, נאבקים על קדושת המקום.
אשרי העם שככה לו?
"אהה אדני! למה לתת אותנו להאבידנו? בי אדני! מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף לפני אויביו?" (יהושע, ז', ז'-ח'.)
הוא הפנה עורף גם כלפי מישהו אחר, שם למעלה.
הרהורים קשים, מלא זעקות, צופה ומביט נכחי. חייל ושוטר גוררים. אנשים בוכים וצועקים. בוכה וצועק יחד איתם. ואז שירה ענקית, ממלאת נפש ורוח:
"כי לא ייטוש ה' עמו, ונחלתו לא יעזוב! ה'! הושיעה! המלך יעננו ביום קראנו!".
אמן.
תגובות