מכל מלמדיי השכלתי

(מוקדש לנפגעי שנה א´)

את לימודיי באוניברסיטה התחלתי כאשר מלאו לי 32.

בחרתי בלימודי המתמטיקה.

בהרצאת הפתיחה באולם גילמן בקמפוס של אוניברסיטת תל-אביב נכחו כ-400 איש.

בדיעבד הסתבר שנוכחות זו הלכה והתמעטה במהירות.

 את ההרצאה פתח מרצה צעיר בשם דורון (שם בדוי).

לאחר שהציג את עצמו ואת הנושא שעליו הוא אמור להרצות בסמסטר הראשון, פתח ואמר:

עליי להזהירכם! המקצוע שבחרתם ללמוד איננו קל. לאחדים מכם זה עשוי להתברר כבר בסמסטר הראשון, ויהיה עליכם לבחור במקצוע אחר. אני עצמי, רציתי להיות כדורסלן, אבל מהר מאוד הבנתי שלא נועדתי לזה. לכן טוב תעשו אם תבררו לעצמכם למה אתם נועדתם לא כל-אחד חייב ללמוד מתמטיקה.

ועוד עצה אחת חשובה: לאלה מכם שעברו את גיל השלושים – תחשבו פעמיים לפני שתמשיכו בלימודיכם.

למותר לומר שלא ציפיתי לקבלת פנים צוננת ושחצנית כזו.

מטבע הדברים התחלתי  לסרוק את האולם כדי לוודא, שאינני היחידי הנופל בקטגוריה עגומה זו.

תוצאת הסריקה העלתה, שאכן רוב הנוכחים היו אנשים צעירים למדי. חלקם אף ילדים שלא צמחה  להם עדיין חתימת זקן. ברור שקשה להבדיל בין אנשים בגיל 28 ואחרים שהם בגיל 32, ואולם אין לטעות בזיהוי הגיל של אנשים שעברו את גיל החמישים, לכן התפלאתי לראות בירכתי האולם, גבר ששיבה זרקה בשערתיו, וקמטים הופיעו בשיפולי עיניו.

החומר שתלמדו פה, המשיך המרצה בדיבורו הרהוט הוא רב ודחוס. בהרצאה של שעה תלמדו יותר חומר ממה שלמדתם בכל השנים בהם ביליתם בבית-הספר התיכון. לפיכך עצתי לכם שלא ייוצר אצלכם פיגור בחומר. מה שלא תקלטו בהרצאות תצטרכו להשלים בבית. כאשר אמרתי דברים אלה בשנה חולפת, ניגש אליי סטודנט בתום ההרצאה ואמר: אני כבר בפיגור של שלושה שבועות.

אמירה זו ליוותה אותי בכל שנות לימודיי בתואר הראשון. חבריי התלוצצו ואמרו שכאשר נופל לך עט ואתה מתכופף להרימו – הפסדת סמסטר. ריחמתי בעיקר על אלה שיצאו למילואים.

המרצה ניצל את כל הלוח שפרוס לרוחב אולם גילמן הענק ומילא אותו בנוסחאות וסימנים שלא ראיתי מעולם ולא הבנתי את פשרם. הוא לא טרח אפילו לומר במה מדובר ואיזו מטרה משרתות נוסחאות אלה כל מה שנשאר לי לעשות הוא להעתיק את הרשום על הלוח ולפענח אותו בבית.

בסריקה חוזרת של הנוכחים באולם גיליתי, שכל הסטודנטים יושבים ומעתיקים מן הלוח, כמוני. כך עשה גם האיש המבוגר בירכתי האולם, שישב והקשיב בדריכות ונענע בראשו לאות הסכמה והבנה, ורשם כל מילה שאמר המרצה וכל מילה שרשם על הלוח.

ההרצאה נסתיימה בהמלצה על ספר לימוד שאמור היה לעזור בהבנת החומר. מיד עם תום ההרצאה, רצתי לחנות הספרים - דיונון - ורכשתי את הספר המומלץ. נוכחתי לדעת שיתרונו של הספר בכך, שלפני כל פרק, הופיעה הקדמה, שפרשה את מהות העניין ותארה בהרחבה את הבעיות שאמורות להיות מכוסות באמצעות הנוסחאות הרבות.

*

**

כאמור,  נחשפתי לכמות אדירה של ביטויים ומונחים שהפתיעו אותי חדשות לבקרים, אבל הסיפור הבא, עלה על כל המשוער:

באחד הימים, בעוברי על פני המסדרון ,כשעיני תרות אחר לוח המודעות שבו מופיעות תוצאות הבחינות, נפל מבטי על מודעה (אמיתית):

ביום רביעי ייערך באולם קפלון קולוקויום בנושא:

פתרונות אסימפטוטיים לבעיות דיפרקציה בתדירויות גבוהות.

מוזמנים כל המאסטרנטים בפיסיקה

על מודעה כזאת לא יכולתי לעבור לסדר היום. הייתי חייב לספק את סקרנותי ולברר מי אלה החרטומים שמדברים בשפה כזאת. העובדה שהייתי בחופשת סמסטר, נתנה בידי את האפשרות להופיע באולם קפלון ביום המיועד.

כאשר הגעתי לאולם, עמד כבר המנחה על הבמה. עוד דקה,  התרגלו עיני לאפלה של האולם, ואז נעתקה נשימתי:

המנחה היה לא אחר, מאשר האיש המבוגר שישב כל הסמסטר בירכתי אולם ההרצאות.

כאשר שאלתי את שכני לספסל לפשר התעלומה, אמר:

מה אינך יודע? זהו פרופסור שלמה דורון (שם בדוי) , אביו של המרצה,  דר´ יריב דורון (שם בדוי). הוא זה שכתב את ספר הלימוד שעליו ממליץ המרצה.

 רק כעת שמתי לב ששם משפחתו של המרצה ושם משפחתו של מחבר הספר, זהים......

  לי עצמי היה זה שעור חשוב שעזר לי בהמשך לימודיי לתואר ראשון:

הגיל איננו קובע..........אל תרימו ידיים.