תמיד דווקא לפניך בתור למודיעין אגד, יש את זה שהשאלות שלו הכי מסובכות (´אם אני מגיע לארלוזרוב בזמן המתוכנן, והאוטובוס לירושלים מאחר ב2 דקות ו25 שניות, ואני רץ די מהר, אני אספיק להגיד שלום לנהג בלי שהוא יעצור? לא, כי זה חשוב לי! הנהג הוא גיס של שכנה של אחותי לשעבר...´)

תמיד דווקא לפניך בתור לקופאית בסופר, יש את זה עם 6 עגלות (כל עגלה – מלמיליאן), ושהרגע איבד את הכרטיס שמזכה אותו בהנחה של 0.05 אחוז והוא לא יזוז עד שימצא אותו. (ולובה הקופאית תתבלבל ותצטרך את הכרטיס ביטול שלא יעבוד, מה שיגרום לקופה להסגר ולתור שלך ללכת ´פייפן´)

תמיד דווקא לפניך בתור לבנק, יש את זה שהרגע נחת ממאדים וצריך להסביר לו מה זה בנק. (מה שיגלוש להסברה מקיפה גם בנושאים הבאים:                                          1. מה זה כסף?

                                        2. למה אין יותר סחר חליפין?

                                        3. מה אני עושה פה בכלל?      )

תמיד דווקא לפניך בתור ללשכת עבודה, יש את זה עם 25 תארים בכל מיני נושאים, מכל מיני מדינות בעולם, עם קורות חיים יותר ארוכים מ´מלחמה ושלום´ של דוסטויבסקי, ויש לו את הכי הרבה הצעות עבודה. (מה שמאוד מקומם, כי אני אחריו, ואין כלום. מה, הוא לקח את כל העבודות?!)

תמיד דווקא לפניך בתור לדואר, יש את זה עם 20 ילדים הפזורים בצורה שווה והוגנת בכל רחבי הגלובוס, ולכולם הוא חייב לאחל ´יום הולדת שמח לחתול שלי´ (ולצרף חבילה יותר גדולה ממני. כמובן, הוא ישכח לקנות בול וגם כרטיס האשראי שלו או הכסף שלו נשאר בבית. טוב, נחכה...)

אבל הכי גרוע...

תמיד דווקא לפניך בתור לאישור יצירה בפורום ´צורה´, יש את זה עם מאמר יותר ארוך מהגלות עם מילים של הרב סולובייצ´יק ומשפטים של הרב קוק (כנסת ישראל הטרנסצנדנטלית חייבת שתהיה מחוברת עם האידיאה האונטולוגית  הפארא-אקדמית היותר נשגבת, ואז ניצוצי קדושה אולטרא-פאגאניים אקסיסטנציליים יצוצו ביקום האוניברסלי...)