גל שוטף:
התרוממות רוח.
ידעתי שדבר רגעי הוא.
מים שקטים:
תהום דכיות.
אלה חיי האמיתיים.
קם בבוקר,
יודע מראש:
יום של יסורים לי ממתין.
הולך לישון,
ומבין:
גם למחרת הישועה לא תבוא.
יום בא,
יום הולך.
שבוע, חודש, שנה...
אין תקוה,
אין ציפיה לישועה.
האור נגוז,
החושך שולט,
ורק למוות עוד איחל.
[הבהרה:
היצירה הנ"ל נכתבה ברגע מאוד כואב,
וכמובן שאיננה מייצגת את יחסי הכללי לחיים חלילה.]
תגובות