יש כאן קצב שמאוד אהבתי
במרדף המטאפורי בין האהוב לאהובתו
הייתי מקצצת בחזרה על ה-לב
שאינה מוסיפה, לדעתי.
הצעתי כך, לשיקולך-
ספרי לי,
היכן את נמצאת.
אמרי נא לי,
היכן.
האתפסך,
הישוב לבך להיות עִמִּי?
האם תרחקי,
ואיוותר בשברונו?
[ליצירה]
יש כאן קצב שמאוד אהבתי
במרדף המטאפורי בין האהוב לאהובתו
הייתי מקצצת בחזרה על ה-לב
שאינה מוסיפה, לדעתי.
הצעתי כך, לשיקולך-
ספרי לי,
היכן את נמצאת.
אמרי נא לי,
היכן.
האתפסך,
הישוב לבך להיות עִמִּי?
האם תרחקי,
ואיוותר בשברונו?
[ליצירה]
ב"ה
קוראים יקרים:
במלאות שנה לסדרה (הפרק הראשון פורסם בחנוכה אשתקד), רציתי להודות מקרב לב לכל אחד ואחד מכם. התגובות שלכם, המעורבות שלכם, וכן, לפעמים גם ההצקות שלכם, מחממות את הלב.
מראש תכננתי לכתוב סדרה קצרה בת 10 פרקים, שתתאר שבוע בחיי מרכזניק ומרכזניקית, אבל בשל הדחיפה והעידוד (גם האיומים ברצח...) המשכתי עוד ועוד.
וגם על זה אני מודה לכם.
הסדרה העניקה לי הרבה, ואני מקווה שגם העלתה חיוך דל על פניכם.
ברצות ד', לקראת שבת הבאה, אפרסם עוד שתי יצירות הממשיכות את סדרת השיחות עם קונה הכל; ולקראת שבת חנוכה, תפורסם יצירה ייחודית, עם הפתעה עבור הקוראים של הסדרה, על מנת להודות לכם על כל מה שעשיתם עבורי.
שוב אומר תודה.
בברכת שבוע טוב ומבורך,
חזקי.
[ליצירה]
ב"ה
קוראים יקרים,
נתבקשתי בכמה וכמה הודעות אישיות לחוות את דעתי בנוגע לפלוגתת המגיבים על המניעים של אביאל.
אין בכוונתי לעשות כן -
לענ"ד בכל יצירה יש פנים מרובות וכל אחד טועם בה טעם אחר. אין זה מקומי לומר לקוראים כיצד עליהם להבין את הלך רוחו של אביאל; כל אחד יבין כפי שהוא רוצה.
עם הקוראים היקרים הסליחה, ולמגיבים - יישר כח על ההתעניינות בסיפור.
[ליצירה]
ב"ה
עידו היקר,
אתה צודק במאת האחוזים, זה באמת אל המקום לנהל בו דיון בנושא (מה שגם שאין לזה שום קשר לפרק המפורסם למעלה), ואני בלנ"ד לא אמשיך בדיון כאן.
חזקי.
[ליצירה]
ב"ה
מיכל היקרה,
כעת העירו לי שישנה בעיה בצורת הופעת הפרק בדפדפן אקספלורר, שבגללה הפרק לא מופיע במלואו (אני משתמש בדפדפן פיירפוקס, ועל כן לא שמתי לב לזה).
אני אשתדל לראות אם ניתן לתקן את הבעיה.
חזקי.
[ליצירה]
ב"ה
עידו היקר,
א. ביססתי את יצירתי הדלה, על הנוסח הכי קדום שנמצא בידינו של "הנני העני ממעש", שנדפס בסידור ר' הירץ, דפוס טונהיגן ש"כ.
ולהלן הנוסחה המובאת שם:
הנני העני ממעש, נרעש ונפחד מפחד יושב תהלות ישראל, לעמוד ולחנן לפניו על עמו ישראל אשר שלחוני, ואף על פי שאיני כדאי והגון לכך, על כן אבקשך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, ד' ד' אל רחום וחנון, אלהים יה שדי איום ונורא, היה נא מצליח דרכי אשר אנכי הולך עליה, לעמוד ולבקש עלי ועל שולחי, ונא אל תפשיעם בחטאתי ואל תחיבם בעונותי, כי חוטא ופושע אני, ואל יכלמו בפשעי, ואל יבושו בי ואל אבושה בהם, וקבל תפלתי כתפלת זקן ורגיל, ופרקו נאה, וזקנו מגדל, וקולו נעים, ומעורב בדעת עם הבריות, ותגער בשטן לבל ישטינני, ויהיו נא דלוגנו עליך אהבה, לכל פשעים תכסה אהבה, וכל צומותינו ועינוינו הפוך לנו ולכל ישראל ולבית יהודה לששון ולשמחה לחיים ולשלום, האמת והשלום אהבו. אמן סלה.
ב. מנהג אשכנז הקדום, שהעובר לפני התיבה בשחרית ומוסף מתפלל תפילה קצרה לפני תפילתו שתהא תפילתו מקובלת (והוא כעין המנהג הקדום יותר, שנשתמר גם במנהג אשכנז, לומר את תפילת "אוחילה" לפני הפיוטים הארוכים – פיוטי התקיעתות בר"ה וסדר העבודה ביו"כ – של ימים נוראים, והמנהג היותר מאוחר שצירף לפני "אוחילה" את תפילה "היה עם פיפיות").
נוסחות התפילה היו שונות זו מזו, ולא הועתקו במחזורים, אלא חזן חזן ומסורתו היא.
מיקום אמרית התפילות היה לפני פתיחת חזן השחרית ב"המלך", ולפני פתיחת חזן המוסף בקדיש. (החזרת הס"ת קשורה לשחרית, ודבר זה נשתמר עד לימינו אלה במנהג האשכנזי לומר בשבת את החצי קדיש שלאחר קריאת עיקר הקרואים בניגון המסורתי של תפילת שחרית.)
בדורות יותר מאוחרים, בשל חשש בעל הלבושים להפסק באמירה זו באמצע פסוקי דזמרא, חדלו מלומר את התפילה בשחרית, ונשתמר המנהג רק במוסף.
[ליצירה]
מענה לתגובות
ב"ה
מענה לתגובות:
לבן -
השאלה מה אתה מגדיר "ניגוני חזנות", אם הכונה לחזנות של בעלי תפילה, משהו בסגנון של הגלות של פולין - אז התשובה היא חיובית.
אם אתה מתכוין לניגונים מסולסלים של "חזנים", משהו בסגנון של הגלות של גרמניה - אז התשובה היא שלילית.
רועה -
א. היצירה בנויה במשקל הארץ-ישראלי (מס' קבוע של מילים בכל שורה)
ב. המבנה הוא המבנה הארץ-ישראלי היסודי, כשהיצירה עצמה בנויה בסגנון הקלירי היותר מפותח.
ג. בושתי ונכלמתי, אבל מעולם לא עיינתי בקדושתא של ר' שלמה אבן גבירול.
[ליצירה]
ב"ה
רדף -
לענ"ד ניתן להסביר את הסיפור על מרן הרצי"ה זצ"ל בשני דרכים:
א. הרב הקפיד על זה שבחורים מהישיבה לא יתחתנו עם הפסולות לכהונה, מכיוון שהוא באמת חש שהם כמו תלמידיו. הבחור שעבר על הציווי - נענש.
ב. הרב ראה ברוה"ק, שהזיווג של הבחור לא יעלה יפה, ולכן ניסה למנוע זאת. הבחור שלא הקשיב - קיבל את התוצאה הצפויה.
[ליצירה]
ב"ה
זה עתה שוחחתי עם מישהו בטל' על הנושא של הסילוקים, והוא הזכיר לי שיש גם את "הסילוק דזולת" שחיבר רבי שלמה הבבלי "על הרי בשמים סוב ודמה לך דודי", שבכתבי יד איננו מוגדר כ"סילוק", אולם פליישר בספרו על היוצרות מגדיר אותו כך, בגלל שהוא מסמן סוף הרחבה פיוטית.
(הערה חשובה - לא עיינתי בגוף הספר, אלא אני מסתמך על דברי הידיד.)
תגובות