בזווית שאני עומד בה עכשיו בשעה הזו שאני נמצא בה עכשיו כמסתכלים על זה ככה בחצי עין זה נראה כל כך פשוט ויפה. יפיפה... איך שהכל משתליו נגד עינך באופן מדהים איך שהצבעים הכה מנוגדים משתלבים חום ושחור ואפור אך בעיקר הרבה לבן. לבן ולבן ולבן ולבן... יש גם עצים, פה ושם גם פרחים, ואפילו כמה אנשים שרק עומדים ודוממים. אך בעיקר לבן... לבן ולבן בלבן ולבן... וזה נראה נורא יפה... שקט כל כך... שליו כל כך... כמו קוביות לגו ממש... כמו ציור אומנותי ממש... אבנים שנוצצות בשמש השוקעת... זוהרים בלובנן... לבן ולבן עם לבן ולבן... ובתוך כל הלבן הזה... יש גם שחור... שחור של עופרת... של שמות חרוטים... שחור של תאריכים שחור של תארים... שחור של מקומות... שמות... והכל עומד לו בסדר מופתי... מרחבים עצומים... יפיפיים... ממש פורחים... כל אחד שונה אך כולם לבסוף אותו דבר... אותיות שחורות על אבנים לבנות... לבנות לבנות... ומתוך כל השקט ומתוך כל השלווה... עולים להם קולות... של אם שכולה... של אחות שבורה.... של בן יתום... של אב בלי חלום... אך כל הקולות לא מפריעים... לשקט המדהים... ששששששש....ניקח נשימה עמוקה. אך דימעה רטובה לא תרד על לחי... כמה יפה... כמה שליו... כמה ציורי... כמה מחריד... כמה מזעזע... מרחבים עצומים שורות ארוכות כמו במסדר הן ניצבות... המצבות...