א. הביאני המלך חדריו
והראני שכיות חמדה שלו
עליהן לא שהתה עין, אליהן לא נכמה לב
מעולם יד אדם לא ליטפה-ריחפה על יופיין השביר
עד כאב.
ב. הביאני המלך עד דמעות
והראני גן נעול מעיין חתום
ולחש לי אגדה שטוותה לו אמו ביום חגו וביום המיית לִבּו
כי ישנו בעולם לב
והלב צועק אל המעיין ואינו יכול לבוא אליו
ומגעגועי הלב אל המעיין מִתְחַיֵה ועומד העולם כולו--
והמלך והמעיין ישבו לבכות
ואני נבוכה.
ג. נשקתי המלך על מצחו ושבתי אחור
השבעתי אתכן בנות ירושלים
אם תמצאו את מלכי אל תגידו לו--
אומרים מעיין יש בעולם
ואני לב.
תגובות