"אמא, מתי אבא חוזר?"

"עוד הרבה זמן, הדרך ארוכה ויש לו הרבה דברים לעשות."

מבזק שהגיע זה עתה, - המשלחת המיוחדת מטעם הממשלה מקדימה ותגיע עוד יומיים. – הקול נשמע למרחוק.

בבית משפחת בן-נון, החלו ההכנות, הילדים הכינו שלטים של "ברוך שובך הביתה", אמא התחילה לארגן את הארוחה שאבא הכי אוהב, ינון הבן הצעיר – כבר בן שלוש- מחכה כבר לראות את אבא - הרי הוא לא ראה אותו כבר חודש וחצי, הוא החליט להכין ציור, ציור- שלום שלום.

 היום המיוחל הגיע. כל משפחת בן-נון על שמונת ילדיה הגיעו לנמל התעופה לקבל את פני המשלחת. הממשלה אירגנה וואחד קבלת-פנים, לא בורקסים וקרואסונים מסכנים, אלא מבחר בשרים על האש, מכבש ועגל עד איל ויחמור. משפחת בן-נון התמקמה ממש ליד משפחת בן-קנז. עתניאל הבן הבכור של משפחת בן-קנז שהיה מיודד עם אפי בנם הבכור של משפחת בן-נון שאל אותו: "הם לא היו אמורים להגיע כבר?" "אמור זה שם של דג". "גם נון שם של דג" הקניט חזרה בן-קנז הגדול והם התחילו לריב עד שאמא בן-נון הפרידה ביניהם. ואז ספי בן-נון התפרץ "הנה הם", ואכן החצוצרות החלו והם התחילו להגיע אחד אחד עם עגלות המטען לפנים לבושים במיטב החליפות - לא במדים שרגילים לראות אותם בהם. ראשון הגיע הושע, סליחה, יהושע (עוד לא התרגלנו), לאחריו יצאו גדיאל וגדי (אי אפשר להפריד ביניהם) כשעל כתפם אשכול ענבים. שמוע ושפט הביאו למשפחות תאנים ורימונים שיספיקו להם לשנה. עכסה בת-קנז נראתה מסתובבת עם חולצה: "אבא שלי היה בחברון וכל מה שהוא הביא לי זה את החולצה הזאת". ואז גם עתניאל הסתובב עם משהו דומה: "אבא שלי היה במערת המכפלה וכל מה שקיבלתי זה את הכומתת  מג"ב הזאת". כשהושע, סליחה, יהושע הגיע למשפחתו ילדיו אמרו לו: "אנחנו שמחים רק לראות אותך לא צריך כלום". ואז ספי שאל: "ומה בכל זאת הבאת לנו?" כולם צחקו ואבא הוציא את מיטב המזכרות- עטים, גלויות, כדורי בדולח עם שלג על כולם התנוסס השם "כנען". בדרך הביתה אמא שאלה את אבא: "תגיד איך הגעתם כל כך מהר?" והושע ענה: "מי אמר שהקו המהיר ת"א ירושלים יהיה רק ב-2008?"

"וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום" (יג, כה)

והלא את מוצא שהלכו מן הדרום לצפון ארבעים יום, וארבעים יום היו מהלכין את כלה, אלא שגלוי היה לפני הקב"ה שהן באים ואומרים לשון הרע על הארץ ונגזר על אותו הדור שנים של צרה יום לשנה, יום לשנה, וקפץ הקב"ה לפניהם את הדרך" (במדבר רבה שלח פט"ז).