עורו אחים עורו. עורו לספר חורבננו. חורבן ערי ישראל בתפארתן וקהילות ישראל במעמדן. קיצוץ הנטיעות, בתי הכנסיות והמדרשות. עורו ואורו, שיר דברו כי בידיינו ובפינו הבניין!
היהיה חורבננו כחורבנה של ימית? הנעקר לעד מחבלי ארצינו עת יאכלום וישימום זדים?
איה ירמיהו שבגודל החורבן כתבה למגילה שליויתנו בכל שנות גלותינו וצרבה בנפשינו את עומק כאב החורבן וצפיית הישועה? ואם לא ירמיהו – איה אותו יוסף מתיוון – בן מתתיהו – שלהודיע לבאי עולם כתב?
ואין איש כותב את "איכתינו" ולא את ספר "מלחמות יהודיינו", כל שניצור כציבור הם אותם עלוני שבת כלים שקלחם יאבד במלואת שבועם, שכתובי שיעורים שיהיו לספרים. מול "הזמן הצהוב" לא השכלנו להעמיד את "הזמן הכתום", מול "אדוני הארץ" לא העמדנו את "ארץ ה'", ומול "איזור הדמדומים" לא עוררנו את "איילת השחר".
עורו אחים. עורו לספר סיפורינו. לספר כי לא נחלת גויים כבשנו, ולארצות נכר לא פלשנו אלא שבנו לארצינו, לבית חיינו. לספר כי לא ה"כיבוש" השחיתנו אלא בְהִשָּחָתֵנוּ בתרבות ההבל והשחת שסביבנו טמאנו גם אותו. לזעוק כי לא בעדינו ואשמתינו אין כסף לחינוך ולעניי עירינו אלא למען בעלי ההון המשעבדים נפשותינו. לצעוק בקול גדול "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" – נרדוף צדק ובגינו נירש את הארץ ולא כמו האומרים – כשאתפנה מעסקי הביטחון, שמא לא נפנה.
להודיע כי לא במשפט דרייפוס ייסדנו את מדינת היהודים ולא בשואה קבלנוה, לא הפוגרומים העלונו ולא עלינו כדי למצוא מרגוע.
לא בדרייפוס אלא בצפת, דרך רבי יוסף קארו והאר"י, לא בבאזל אלא בווילנא דרך עליית תלמידי הגר"א - אותם תלמידים שיצאו מהחומות וייסדו מושבות.
ומושבות העליה הראשונה שנטעו באמונה לקרב קץ הישועה, וא.ד. גורדון וטרומפלדור שלא עלו רק בשביל המדינה אלא בעיקר כדי ליצור יהודי חדש, נטוע אדמה.
והחלום הציוני לא למדינת יהודים שלווה קרא, אלא לבניין להתחדשות ולגאולת עם וארץ ושלום של אהבה.
ועתה קמו אנשים המתהדרים בכסות המדינה, אך את חלום העם – חלום גאולת ציון וציפיית הישועה, זנחו בגולה והמירוהו בחלום המאה – וילה, מכונית, פנסיה טובה. ככל אשר תצווה בת הקול מארצות הברית של רומא.
ובתולת ישראל – "קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים ליבך נוכח פני ה'", "עורי עורי שיר דברי" שכבר קמת והתנערת.
קראי בקול גדול בראש כל חוצות – לא התנתקתי. שום כוח בעולם לא ינתק קשרי אשה-עולה וקשרי רוחו של עם ישראל לארצו. חורבננו – זמני יהא וננצלו ל"יישור קו" באומה. וספרי סיפורך, ספרי, שהרי "מי ששולט בעבר שולט בעתיד, מי ששולט בהווה שולט בעבר" (ג'ורג' אורוול, 1984) ואת להבות החורבן שאי מעלה בדמע ובכי והציתי לבבות.
"והאש על המזבח תוקד, לא תכבה"
"אשרי הגפרור שנשרף והצית הלבות" (חנה סנש)
בבניין ירושלים ננוחם
תגובות