"היה זה יום סגריר הקבוצה הפסידה..." הדהד קולו של יובל בנאי ברדיו. שרוליק היה בדרכו חזרה, מאחד הפעולות שחייבו אותו לצאת אליהם. הדברים החד-פעמיים האלה שחוזרים על עצמם. הרדיו הפסיק הצלצול התחיל, רינת היתה בקו. הקול המוכר והנעים הרגיע אותו מסערת הרגשות שהייתה בו. שלושה חודשים זה יותר מדי, המידות כבר נלקחו ע"י החייט מתי כבר נשמע את מסכת הברכות תחת החופה. רינת העבירה לו שעה אבל הנסיעה עוד ארוכה עד הישיבה הרחוקה. כמה פעמים הוא יצטרך להפסיד סדר ערב עד החתונה? הוא כבר מכיר את השמו"ס בעל פה- "זה דבר חד פעמי שאם תהיה עכשיו זה ישפיע על כל המהלך, ומה לא עושים בשביל המהלך. היום דווקא הוא התאכזב מזה שדוד שכנע אותו לבוא. הוא כבר שיעור ה´ ועומד להתחתן ועדיין חוזר לשטויות האלה עם השלטים, הרעש, החולצות הצבעוניות אבל מה אפשר לעשות? הוא היה חייב ללכת למשחק של מכבי. רק חבל שירד גשם ום הפסידו!